רשימת השירים
רשימת השירים
א-נ-י מ-כ-ו-נ-ת כ-ת-י-ב-ה
משוגע.
כך אומרים לפעמים.
כדי לנסות.
אני חייב.
את הטיהור שיש לו הסבר רק בכתובת
אחת.
אך לאינספור כיוונים.
טקסים.
של אדם לעצמו.
בוהר לי.
היום נפצע את הקווים האדומים
זה כבר לא להקיא……….
ל ה ק י ז
א-נ-י
מ-כ-ו-נ-ת כ-ת-י-ב-ה
מריח כמו סדר חדש. בצורת באלגן.
יושב על ספה מול ספה..
יושב על ספה מול ספה
שיושבים על שפתה שני אנשים
שלא נמצאים
הם יושבים על שפתיי
על חודו של חדרי
היא נשענת על הקיר השמאלי
הוא משמאלה על ימינו
אני מביט בהם מביטים
בהם
אחד. בשני.
ואין אף אחד.
תמימות האדם המדמיין
עושרי הצנוע יאפשר לי לעד
לנצח כל הנצחים
לבהות בתמונה מונצחת
של זוג אנשים
טרם היו בטוחים בפרטים
שאני מכיר בי כה טוב.
עלה כותרת
עלה
הכותרת בדרך..
נגסתי בעבר בבדידות..
נגסתי בעבר בבדידות.
עכשיו בשמש.
כספת הפחדים
כספת הפחדים
לעיתים אני צריך להזכיר לעצמי
איך זה לחבק אוויר
איך זה לדבר לקיר
איך זה להרגיש שביר
איך זה להיות זעיר
כדי לרקוד יד ביד
עם כל מה שהיום אני מכיר..
החורף הראשון שלי
החורף הראשון שלי
לאחרונה הוא מתהלך
כמגלה ארצות
בזכוכית מגדלת חוקר שברי חרס
מגרדם בידיו
משפשף אבק עיניו
לא רואה מעבר לטוב הזה
רק נצנוצי געגועים לשרב
זה החורף הראשון שלו
מתחת לפוך האדום
והוא לא לגמרי בטוח
אם זו מציאות או ח..
תהום
"שמישהו יעיר אותו או ישכיב אותו לישון"
ממלמל רווי בתום.
דום
זה פחד לנגוס שוב ברעל נושן
ארצה לאחוז בך כה חזק שידיי יתפקעו
שום חיבוק לא חודר, שום מילה לא נשמעת
בצפירה הקשה
עולמי נעמד דום.
לא התגעגעתי
לא התגעגענו
אתה מי שאתה
וככל שתקדים להבין
כך יִנָּצְרוּ האקדחים.
בהצלחה..
תרשה לעצמך
תרשה לעצמך להיות קטן
תרשה לעצמך לבהות
תרשה לעצמך לרצות מעט
תרשה לעצמך לכאוב
הרחוק הזה
הוא הקרוב
שיחבק אותך בלילה
תרשה לעצמך לשחק מחבואים
עם רגשותיך השובבים
תרשה לעצמך לתפוס הרגעים
בהם אתה משפיל מבט
תרשה לעצמך לאהוב אותה
תרשה לעצמך לכאוב
תרשה לעצמך לראות סוף
ולא לגעת
תרשה לעצמך לחלום
עטוף כמו תינוק
תחשוב על בגרותך החדשה
עם המְלַוָּה
תרשה לעצמך לא לדעת
אם זה טוב
אם זה רע
תרשה לעצמך לא לדעת
מה תהיה השורה הבאה
אני מאזין לך מדברת אהבה..
אני מאזין לך מדברת אהבה
אחת שטענה שמילותיה חבויות
זו ששבה ואמרה שרק עיניה
הן היודעות…
וכעת, ישוב, על מיטתנו
רווי מרצפות ביתנו
ועל אוזניי צונחות הברות
פיוטייך
נחילי ליבך הפראי
והן כולן לא לי נועדו
הן לאהוב אשר נקבר בשדות הזמן
איני יכול להתכחש ולא לברוח
האותיות לא יעלמו, קעקוע שלא ניתן למרוח
אך כעת, על מיטתנו
על מרצפות ביתנו
גם איני רוצה.
אני לומד להתקיים ולאהוב
עבר
עתיד
הווה.
בכיוון השעון המעורר
משהו בי הושלם
וחריצים טריים מוכרחים להיחרש ברגביי
יום אחד של עריסה
יום אחד של עריסה
אין בי את איכות ההמתנה
ימין
ושמאלה אמציא את
מטרידי מנוחתי
יום ולילות להתלוות
שדות מנוחות
אזעק את תבונותיי כשאבין
מה באתי להגיד
את מי נוצרתי להשמיד
אהבה רק דקה ולתמיד
המסע התחיל
בכיוון השעון המעורר.
אז תתעורר.
לאהוב מחדש
לאהוב מחדש
ביום שאהבתי אליה תקעה יתדות
והיריעות נפרשו תחת שמיינו
נולד ילד
אחר.
ילד שלא ישן בלילות
ילד אלים שאוהב להכות
אני נאלץ לאהוב גם אותו
את הילד אנוכי
אי אפשר לקרוע פיסות מהעור
הן מותירות חור. חור לבחור
עדיף כבר לעמוד חשוף בגשם
כמו שרציתי
כמו שעדיין
אני והילד
תחת אותן צלליות
מתגרדים על גבעות של טיפשות
שני כרטיסים של מזל
נולדה אהבה
בצורה של חסר
אהבת עצמך
אהבה לאחר
אחרי שהמסע בחיפוש נגמר
ומצאתי את שמה שלה במוכר
התעוררתי עם פצע חשוך ונרגש
לאהוב את עצמי
להתאהב גם בי. מחדש.
מחיקות
מחיקות
נקיפות מצפון
ללא מצפון
דקותיי מתכופפות בפניי
במחוות מוכרות של שעות
של ימים
של שנים
הידיים האלה משתוקקות
לאסוף עצים
להבעיר מדורות
לשרוף את המתאר
לחזור לַשטוח
והמוכר
מעכשיו מהיום בלי מחר
שכחתי את החשק בכיסים
עכשיו כולנו פשוט נראים
מיותרים
מבוכים של פעם
מבוכים של תמיד
כל החיבורים בוגדים בי
תריסי דירתי
זוויות קהות
לא משתקף
נטבע בקירות
מתוך הסיפור שלנו
מתוך הסיפור שלנו
בין הכתלים
באווירת דמדומים
בה שניהם נאמרים
בבהירות
על חופי כוסות זכוכית
בין שלל חושיהם
מבט נוגס מבט
תופסת אוהבים
קצת היה
המון יהיה
והכעת
הכעת
מלטפים ללא ידיים
מנשקים ללא שפתיים
אוהבים עבור שניים
בלי מחיאות כפיים
ובאותו שולחן מעץ
כמו משני עברי נהר
בטרם באה סוּפה
שסוֹפה להם ידוע ומוכר
היא אומרת
שתצעד איתו
לאן ש
הוא אומר
שיאהב אותה
בדרך ש
הם
שותקים
אהבה
שאינה מפחדת
אף לא טיפה
אהבה
עם מטרייה
והם
השניים
עוד יספרו בין כתלים
על סוֹפה
של עוד סוּפה.
בשתיקה.
בימים כמו זה
בימים כמו זה
את כנראה אוהבת אותי קצת
פחות
בימים כמו זה
גם אני אוהב את עצמי קצת
פחות
יותר ויותר..
הייתי רוצה להיות טוב יותר
אלינו
לפרק את כל הרוע
לפורר את הכעס
לרדת מהרים של מילים גדולות
לטובת מחוות פשוטות
אם תרשי לי להביט עמוק
אם תרשי לי ללטף שיערך
בלי לומר מילה
כמה רחוקים יכולים שני אנשים
אוהבים להיות
שכובים ספונים על אותו הים
מיטתנו. מבצרנו.
בימים כמו זה
הייתי רוצה לבקש סליחה
על כל חטאיי.
אמצע
אמצע
במחשבות על יום אתמול
על ליל אמש
על בכלל
איני יכול שלא לתהות
על קנקנו של האושר
הטוּב אם תרצו
השמחה בשביל מי שמתעקש
איני יכול שלא להביט בתמיהה
על גופו של המדוכא
הרע אם תחפצו
העצבות בשביל הדייקנים
מי מהם צודק יותר
אל מי נוטה הכף
את מי קידשנו בטענות צדק
את מי הללנו בטענות שווא
הטראגי והקומי. יד ביד.
אולי אנחנו טועים כל יום, כל בוקר, כל דקה
במי באמת כדאי למלא כיסינו
אל מי לשאוף
את מי לחשוף
והם,
נטולי מצמוץ,
שוב מותירים אותנו בצמתים
בדרכים
תקועים באמצע
כמו ילד להורים גרושים
שזוכה באותה העת
לפינוק המלטף
ולהטחת הלכלוכים.
יגונך הוא ילדי הבודד..
יגונך הוא ילדי הבודד, היתום
דמעותייך האדם הראשון, העירום
והעצב, הנוטה להיערם לעיתים על מפתנך
יהיה תרמילי במסע החוצה את ארצך
לא אחדל לנגן ליטופיי
לא אשבות מללחוש מבטיי
אכסה נדודי שינתך
בכל האריגים של ימיי
כי חיוכך הוא ילדי השובב, מלא התום
צחוקך אדם המביט למרום
והאושר הנודד, כשמוצא הוא כתובתך
הוא יד על כתף
הוא לפיד מערה
הוא מחול עולמך
#F
האם
אבד
לי
#F
?
והיה זה ליל
והיה זה ליל
כזה המאיר כמו יום
הליל השלישי מתחילת הערב
שבו כבר לא זוכרים שמות וכינויים
והזמזומים של הבריות
נשמעים למרחקים
בגגותיהם חיפשו בורות
ולא ידעו נפשם
בשורותיהם חיפשו זמירות
ולא ידעו מה אחזם
והיה זה ליל
ואני הוא הצועד
בתווך
אני הוא הקורא אל תוך דממה
מתוך דממה
יום אחד גם אני
ליל שלא נגמר
אולי כלל לא התחיל
כינורות מתוחים
מלכים נכנסים
כל צעדיהם נמדדו בכיסופים
רצונות חשופים
לבבות שותתים על שפת המדרכה
ואיפה הפסנתר שלך
שינגן ויעטוף את תינוקך
היה זה ליל
ללא תשובה
עבור מי אנו מנגנים?
עבור מי אנו מנגנים?
מי מאזין במסתרים?
מדוע חשים כמרמים?
צלילים
וצללים.
קץ לכל הדימויים
דם וקלידים
זורמים
ולא משיבים
שבויים.
מאהל הזכרונות..
מאהל הזיכרונות
מקיץ מכל ההזיות
אני חרוט בשאלות
חתום על כל האגרות
שריטות עבר
עברתי
שבילי עתיד
רציתי
אם מישהו היה שומע
המחשבות
נוף אחר
העצים גדלים הפוך
ביום אחר
הייתי מחליף פרצוף
זוג או פרד
זוג או פרד
וכל העצב מסתכלים
סבוך בסבך של טבע –
האדם
תחת נברשות שמיים
לתת ידיים
זה ליטוף שביום אחר לא
הייתי מלטף
זה הסוף שלא הייתי חושב
אחת
ואת יודעת איפשהו יש מישהי
שיודעת
שאני אמור להיות תמיד
לבד.
שפוך עוד חופן. אני מגיע.
בתקופות שהאמת יוצאת רק לחושך
נאמנים לעמודים בתווך
זה לא מחזיק אותי
מי מחזיק אותי
בשטחים לא בטוחים
חוזר לעצמו אני חוזר לעצמי
הוא
שנדד אין קץ בעריםלא לו
מרגיש שזה רחוק
מתקיף מוכרח לצחוק
נכנע דחוי לדחוק
נותר רק נותר רק נותר רק
לשתוק
שפוך עוד חופן. אני מגיע.
תווים בלי דפים
מחלת לב
נולדתי עם אחד שתמיד צריך לרצות
בין הפעימות
יש לעיתים לילות מחובקים
שקט
ונותנים לדם לזרום
בבקרים, סוסים רוצים לדהור
נעימות הופכות לתור
שאלות הופכות לבעור
והעצב שלנו
הוא עצב מדבק
אני נטול עור
עצמות אבק, עצבות הפקק
משתעל ונחנק, רוקד כמו משחק
משנן תווים בלי דפים
ונפסק
מאזין לקול בלי פנים
במרחק.
מנגינתנו
אמרתי לה פעם
שהדרך היחידה לבחון מוסיקה
היא בעזרת מימד הזמן
אף טעם שום ריח לא יכריעו בנוגע
למיהו טוב ומיהו רע בסיפור הזה
רק השנים הנוקפות ידעו
תשובה
שלעיתים אין לנו אומץ לשמוע
מבין התווים
וגם אותנו..
אהבתנו..
תבחן בראי הזמן בלבד
לא במילים
לא מעשים
לא תחושות
לא רגשות
דקה, שעה, יממה, שנה
אם מנגינתנו תזיז מישהו בעולם
בעוד גופנו כבר לא ירקוד כתמול שלשום
נדע,
שאהבנו.
Remain
Remain
Give away the chains
Give up all this pain
To remain at the same place
Get out of this gate
Get off of this train
To remain at the same place
Run all night in bed
Run all night like dead
To remain at the same place
I’m the one who stayed
To make these feelings fade
and
Remain at the same place
I screamed the LOUDEST
doubts
Where do I stand
when I understand
?what's under
האיש שלך
הלכתי
את נכנסת לקונכייה
האיש שלך התחיל לדבר בארץ רחוקה
מתחתי
בעריסה מנמנמת שאלה
האיש שלך לא מרגיש לך
נשארתי
מפחדת מתחת לשמיכה
האיש שלך לא מוצא את הדרך חזרה
מצאתי
עין מול עין רטובה
האיש. שלך.
כנראה לא צריך להוסיף
בעיה עם קווי סיום
בעיה עם קווי סיום
כשאין
מגרדות הגרביים
ובעיקר רוצים לרוץ
מכאן
לשם
לא משנה לאן
לרוץ נגד הזמן
בעיה עם קווי סיוט
ואלה
יש להם סוף
מתעוררים שטופי זיעה, נוטפי זימה
רצוצי כוונה
עם רצון לחיות
פה הולכים ושוקעים
לתוך תהיות
היכול להיות
מרוץ עגול בלי משרוקית
בעיה אינסופית
של קווי סיום..
ביני לביני
ביני
לביני
הכול
טיפה
יותר
מדי
כללי
ביריית הפתיחה הבאה,
אהיה צמוד לאדמה.
אשה על כסא
אשה על כסא
אשה על כסא
לא אומרת הרבה
אשה בשתיקה
וגם אם אמרו שפתיה דבר
הרי אינני שומע
רק סוגד לקימורי תשוקותיי
והשקע שבין שני שדיה
אפל ומפתה
קורא לי לחזור למערת אבותיי
והעמק שבין שני שדיה
ינצח את כל פחדיי
יפתור אותי מנבירה
בערימת הרצונות הכוזבים של חיי.
והחור שבין שני שדיה
רוצה בי רוצה בו
לגעת לדעת לבוא לחדור
כמו נער השב מן הלגמור ללבחור
ואינה גחמה היא
לא אובססיה
לא מחשבה נלוזה
זו הערצת הישות
במובן העריץ של המילה
ומה אי פעם אצטרך יותר
מאשה על כסא
להסתכל בה עד שאקמול
לעיין עד שאגמר
לחלום עד שאתרצה
אך לעולם לא באמת.
אני נידון לעד להביט
להישרף
לשאול ולתהות
מערבולת גוף וכתף
להט סיבתיות הצוואר
נחישות החזה המתוח
עור
ועצמות
עיניים פקוחות
לא עצומות
אני שב אל המעיין
חודר
לעינייך
עולם ומלואו וכל הטוב שיש
בין שדייך
במרחק שביני לבין המרחק בין שדייך.
בית
יש משהו בודד
בבית הזה
בית ראשון
בית נעוריי
ביושבי על הכסאות
השונים
השולחן העגול
מחדד צירופי
זכרונות
ויש טנא מזמר
בבית הזה
של כל הימים שחגגתי
ויש אמבט של דמעות
בבית הזה
של כל הלילות ששגיתי
בעומדי על עמודיי
השונים
השדות הפתוחים
מקיפים את
גבעוליי
הצומחים
ויש משהו נקי בלהיות שוב
בלשוב
ויש משהו אמיץ בלהיות גם וגם
עבר הווה, גם כאן וגם שם
אני עזבתי ואשוב, אני ניצוץ טהור ולא
חשוב
אני גאות, אני השפל, אני תוף פח, אני
הנבל
אני אני כשאינני
אני אני כשהנני
כמו מכונה
של כתיבה
מכונת אהבה
של להיות בלי להיות
מכונה של ערגה
ילד לן בערסל
נער שיכור מבולבל
גבר אחראי ועיקש
תינוק שתקן מתבייש
ברגע
כל רגעיי
מתקיימים כמו לפני
אות ראשונה
טרם כתיבה
ויש משהו מנחם
בבית אחרון
של שיר בלי מכסה
מילת הסיום של לילותיי
תפציע עם שחר אל תוך ימיי
ויש משהו…
יש משהו..
שאני אוהב בסיפור של חיי.