רשימת השירים
רשימת השירים
זמן פציעות
אין לצאת להפסקה בימים אלו
מחשבה כמו רכבת שועטת
אלימה
אהבה שבועטת בכל ספק הנקרה
בדרכה
ואין לשתות מים בזמנים כאלו
לוגמים כאן תשוקה
יבשה
מחייכים פה במשורה
אז אין לאן לברוח ברגעים כאלו
הכאב מחובר כמו תיק גב ללב
חבוקים
מתנשקים ובורחים
חדרי שינה של אורחים
אז..
כמה חללים בתוכי צריך עוד לקבור
כמה חללים של תקווה יהפכו עוד לבור
כמה כמעט ואולי ועכשיו ומתי
אין תשובות בלי מחיר
במרדף של חיי
אז אין לדעת בחיים האלה
עם האשה הזו
אין
תשובות
בנתיים, נא לא להאכיל את הרגשות
זה זמן פציעות.
לשפוך אור
לשפוך אור, זה הכול
בצעידה פשוטה ברחוב
אף אחד לא מנגן לנו
אף אחד לא אומר לנו מתי לעצור
נהיה חייבים לנגן לעצמנו
לשיר ממעמקי גרון
לרוץ עד שהגוף יעצר מעצמו
רפה, שלם, חי.
בתהייה שלמה אף אחד לא מספק
לנו תשובות
אף אחד לא אומר לנו לשבת
על שפת הבאר
אנחנו חייבים לנשק בעצמנו
לאהוב כמו לנשום
לסחוב דליים
עם חור, לפי תור
בלי חור בלי תור
העיקר לשפוך ולא לשמור
לשפוך אור ולא לשמור
זה הכול.
ישנה אשה שלימדתני לעשות אהבה..
ישנה אשה שלימדתני לעשות אהבה
לעשות, אהבה.
וכשהייתה אהבתנו גועשת
הייתה מכנה אותי "יפה שלי"
בין סדינים על מיטה בנשוב רוח לילית
בין אנשים ישובים עם מבע של תכלית
ישנה אשה שידעה אותי
כפי שידעתי אותה
ישנה אשה שגילתה לי ולחשה ושינתה
את אותה האשה אמש פגשתי
ונישקתי לרוב
וליטפתי בטוב
אך אותה האשה עת לילה בחושך
כאשר נתנו את כל מה שבאנו לתת
לא כינתה אותי כפי שהייתה מכנה
ואיני יודע אם בזמנים עברו
הייתי יפה
אך ידעתי, שהייתי שלה
ואמש
נותרתי מצונף בסימני שאלתה.
הלב הזה..
הלב הזה חייב לנווט לבד
היא במופע הגדול של חייה
וזה האקורד האחרון
והם מרגישים שהכול אפשרי וחדש
היא עצמה וכל הסובב
והלב הזה
לא יודע אם ללחוץ על הבלמים
או לשעוט בירידות של חייו
__ של תשוקה
מפות של לא נודע
הלב הזה צועד אלייך
כל לילה
לא יכול לכתוב. כואב מדי.
פסקה בסיפור זכרון
פסקה בסיפור זכרון
שורה של ביוגרפיה
חודו של פסיק בהסטוריה
מצמוץ אלוהי
בהווה –
עולם ומלואו עבורי
תהיה כולם. תמיד.
מאין באת
העיר הזו שייכת רק לזכרונותינו
נבואות זעם מתדפקות על החומות
אני עירום
לובש בשורה על כל גופי
מתהלך בחוצות
מחפש אחרייך
לספר לך את שנגע בי
את שהבנתי
את אינך בעיר הזו
את בעירך, עם חומותייך
ואין לך שם אותי
שירענן זיכרונך
שילטף את פנייך
וילחש לך
מאין באת.
My First Dawn
It’s my first dawn
From now on
This pain is my own
This love is my own
On and On and On
….and On
קח מספר
ואולי את שלא יודעת על האני
שותת הדם החדש
אולי את יכולה להציל אותי
מה מגע שפתיים היה עושה ללב
הרוקד שלי
שתי כפות ידיים ענקיות
מושות אותי מן הנהר הבוצי הזה
אל מקום של שכחה
של קבלה
זה התחיל בבכי ונגמר בפיצה
עדיין מטפל ולא מטופל
"היי, היי, היי! קח מספר."
איני כאן כדי להפסיק..
איני כאן כדי להמשיך
איני כאן כדי להחליט
או להספיק
או להמעיט
או להגביר
לא באתי לשלוט או לדעת
כי אני רק כלי
פיון של אהבה
ולכן אין לי מה לזוז יותר מדי
היא תחליט מתי קמים
מתי השכמה
מתי אוכלים
ומתי קופצים מהסירה
שני שסעים..
שני שסעים
מסמלים קרע קטן
בו טמונה התחלה
מקום ללא זמן
והבנות
של
לאן
מכאן?
אדם בוכה רק על עצמו
ואדם בוכה רק על עצמו
רק עבורו הוא מטיל דמעות
כמו מטבעות למזרקה
כדי לפגוע רוצה לגעת
בקרקעית של אגמיו
למלא חופנו
למלא את פיו
למלא דפי חייו
לברוח מהמערה אשר מצא בה
תבונת כאב
ולהספיק לצאת בטרם יעלה השחר.
וכל אשר יאמר
וכל אשר יגיד
וכל אשר ינחם
וכל אשר יספיד…
אין דבר ונמען מלבד הוא עצמו
כי את אפו הוא מקנח
ואת ראשו שלו עצמו מלטף
ומעיניו סופג טיפות
שנוזלות כאב אחר
אך עם זאת מתנקזות
לבארו שלו.
ויש כאן נחמה
חבויה בערימת השחת
אם כאבך מזיל את דמעותיי עליי
וכאבי חג כך עליך
מה נותר לנו מלבד לחייך
ולבדוק אם גם בשמחה טמון אותו הנגע?
אדם בוכה עבור עצמו.
וזה
הכול.
ויש כבר מגדלור חדש..
ויש כבר מגדלור חדש ששר שיר ערש
ואומר לי לאסוף את חפציי
בתוך תרמיל
ולצאת לדרך..
זה ים. או יבשה. זה בלי מילים.
זו מנגינה.
של תקופה חדשה..
וגוף אשה הוא נחל שצונן וגם צווח..
וגוף אשה הוא נחל שצונן וגם צווח
איני צריך להרים ראשי כשאת נוקשת עקבייך
אני יודע מה את
מתערטל באור ירח, בחשכה בלי פחד
אני רוצה להרים ראשי כשאת דוברת
את כבר היית בי בעבר
סגידה שאין לה קץ
שאין לה ערב
שלא נמה לעולם
עוברת שבה שבה ועוברת
זאת כמיהה בשינוי אדרת
לעד לרצות לעד לנטוע
לאהוב רחוק וקרוב
לאהוב כמו לפגוע אהבה כמו להרוג
עכשיו שקט
אני יחיד אחד לבד
ואת
הנהון ראשי הידוע..
הנהון ראשי הידוע מנגן נעורים
בנעליים חדשות נרקוד ריקוד ישן
זה מבט מראה
זה איפור עם סיבה
זו מסיבה של תוצאה
יש שדות שלא ידענו אם לחרוש
יש בקתות שלא החלטנו אם לנטוש
מוכן לחזור לנוע במרחב
מוכן כמו אז
כמו אתמול
כמו עכשיו
אין תמיד מכסה לבור
אך ישנה רשות לתת יד
ישנה רשות לבחור
עונת מעבר
אני בעונת מעבר
זה לא בדיוק סתיו
זה יותר עונה של בין עתיד לעבר
הנשימות תכופות
וזו לא ריצת הליכה
זה יותר עמידה של לבהות בלחיות
בין נושפי הצנצנת
משייפי ארובה
אני יכול לחייך בחדר מדרגות
בין תאונות על הקיר
וימי לובן שמחות
אני אוכל שוב לתלות תקווה ממוסגרת
עונות מעבר
עוברות
ועונות בעתיד
לשאלות של עבר
והדשא יכסה את מה שאולי נטעתי
והגשם ישקה את מה שאולי זרעתי
ואת תלטפי את מה שאולי אכאב
ואני אחבק את מה שכבר יש לי
כי כבר יש לי
עכשיו.
נַדְ. נֵד.
נַדְ. נֵד.
בסבך של אצות כמו עצות
שדביקות
ודבר לא נוגע בו
כמו שיודע שמסוגל
זו דרך מוכרת
עם קו מקווקו
והמון אפשרויות עקיפה
רק בלי מרחב חניה
מִרְוָח נשימה
זה אתה במראה
זה עדיין אתה
תפאורה משתנה
תאורה לא טובה
זה עדיין אתה.
כר מסודר, לכל החלומות שנותרו
אולי הם עייפים
גם הכוכבים לא חודרים מבעד
לפלורסנטים העירוניים
זהו שיר ערש
בלי מנגינה
לרגעים כואבים
שנולדים ומתים
בשנייה
אני שוב במגרש המשחקים
אני שוב במגלשה
אני שוב הנדנדה
נד-נד, נד-נד
רד עלה
עלה ורד.
הסיפון שלהם
הסיפון שלהם שותת דם
שרועים שניהם בערימות
הים אותו הים.
סופות בלי שם
סופות שאף אחד אינו רוצה עוד לארח
הוא יודע להריח את רצפת העץ עכשיו
היא יודעת לזהות את כיווני הרוח בבדים
הם יודעים לאן שטים
הם לומדים כיצד לטבוע.
יהיה בסדר
ולפתע פשטה בי
בדידות נוראה
כזו שהייתה משתקת
גם את גדולי הפועמים
ולא הייתה לי מי שתניחני על כר
ולא הייתה לי מי שתאמר
יהיה בסדר.
לאשה הזו מגיע משהו..
לאשה הזו מגיע משהו..
מתאהב בחיים מחדש
נשורת 1
נשורת 1
ובאנו דרך ארוכה
עד שיכולנו להיחבט בשוברי הגלים
עד שיכולנו למצוא נחת בתוך השקט הסוער
שלנו
בעומדך לצידי
בצד מדרכה
של מה שהיה ביתנו
ובשואלי את עצמנו
היכן להניח
שפתיי מעלייך
אני יודע רק
שצעדים רבים ממתינים לי
בדרכי לחבקך מרחוק
עת תתנשפי מאחר.
אהבתנו משנה צורתה
וכך גם אנחנו…
נשורת 2
נשורת 2
זה שוב אני
מגשש הערפל
משורר החשכה
זה אני אל מול עצמי
ללא זגוגית
ללא מראה
ושוב על המגדל הגבוה ביותר
שוב אורג ערגה
שוב מחפש מיטה
להציע בה בדים
ולנמנם
חָבוּק בחוסר ידיעה
נשורת 3
נשורת 3
על חלונך אותן טיפות מתדפקות
העצב הזה חיכה זמן רב
לבכות בחיקנו
את תפתחי כשתרצי
כשתוכלי
אני כבר מתרוצץ על החופים
עירום
רטוב
שותה מים מלוחים
זו תקופת קציר של נשמות
אמרתי אמש
ולא שיערתי כלל כמה הכול קרוב
ואין נפש שהייתי רוצה לשמר יותר כעת
מנפשך
השאירי את חלונך סגור. אטום. לעת עתה
גם מפני דמעותיי.
לעת עתה..
נשורת 4
נשורת 4
והרי לא קיים בי דבר שנותר..
כמות שהיה
לא נותר דבר שלא נגעת בו
כפי שהיית נוגעת בכולי
שיריי מכוסים שיחייך
שמיי מעוטרים גשמייך
אצבעותיי זוכרות
והריח טבוע בבדיי
טוב מדי.
נשורת 5
נשורת 5
כמה עצב מציף את הרחובות הללו
הקור בלילה חודר לי למפרקים
למקומות בהם נולדים כאבים
כל האפור הזה צובע מחדש את הנוף
בדיוק מחודש.
אני לא זז
נותן לעצמי להטבע בבוץ
בימים כסדרם את היית חופרת
זועקת, מעבירה מעליי מחשבות מזיקות
ובימים כהוויתם אני נשאר חלול
ואפילו לא טורח לצעוק.
המצב הנתון
המצב הנתון
לבד
חלון גדול ממדים
משקיף קרוב
למטה זורמים
מלמעלה זורמים מים
באופק זורמים
לבד
חלל גדול
גדול מדי
ולא מכיל דבר
בטח לא אותי
ורק אותי
מדי פעם גל של חום
שקרי
מלווה בשינוי זווית מדף
פרוסה עם ירקות
לבט אם לשתות
ומה
ואיזה כוס
מחשבות עליה
ולוחץ בחזה
כאב כזה שרוצים לשכוח
לבכות
לשבור את הקירות
לרוץ ולנזול ולהירטב וליפול
לצעוק שייגמר
או שיתחיל
זה המצב הנתון
וזה כל מה שקורה כאן
זה הכול.
ביני לבין עצמי (הזקן)
ביני לבין עצמי (הזקן)
בין גיא אחד למשנהו
על התוואי בו שנינו הולכים
וכעת ביננו רק הגאות כולה
אני ממתין לטרף
קפוץ. ערני, שריריי מתוחים
אישוניי מתכווצים כשהמוסיקה רועמת
ואתה מתנדנד במרפסת
ואולי מתרפק
על האיש שהיית,
על מה שיחלוף מעלינו בגשר כשאגיע לחצות
ומכיוון שאני מאמין שאם היו ידינו נלחצות
היית אומר כי הטוב עוד בדרך
זה כל מה שיש לי לומר עבורך
הטוב במימיה
בצעד
במחשבה
הטוב לצידך.
שיר על בורדו (או: זמן פסיעות)
שיר על בורדו (או: זמן פסיעות)
אני נסחב בין רחובות העיר הזו
עיר שבה למדנו לאהוב
מדי פעם מדבר אלייך
תישאר רחוק חושבים
ורוצים להישאר קרוב
אני מלטפך רק כשפוגש
לרגע חוטא בין שיערך
לא יכול יותר מזה
לא רוצה למשוך ליפול להסתבך
והשירים חורטים בי רגשות
שאני לא יודע לנגן
והימים כמו אינספור מדרגות
נאספים להשתקף במתבונן
והמוזיקה הזו,
שכעת יכולה להפקיע את לבבי מתוכי
ולשכנעני למות למענך
יום אחד תרטיט רק תא של זכרון
גאה, יציב
שעוד יישאר עטוף דגלך, למעני, למענך.
ואינני יודע
מה אני יותר
מפחד ברגע הזה להיות
או מצפה כבר לפסוע
זמן
לבאות.