מדריך קצר לעצמי

על מנת לשים ידךָ או ליבךְ על דבר

או חצי דבר. על שהתרחש תחת רגליך

במאה האחרונה עליך להתחיל ממספר דברים…

ראשית, זנח מאחוריך את המילה שואה.

היא איבדה את צורתה בראשך, היא עוצבה,

שונתה, התמוססה ומעל הכול, היא

רק מילה. 4 אותיות. 2 הברות. מילה אחת,

אין לה סיכוי.

וותר על מספרים, אחוזים ושאר טבלאות,

השאר אותן לסוחרי הבורסה, הכאב

טמון באנוש, אנוש לא יודע בזמן אמת

שהוא נתון סטטיסטי וגם אם היה יודע

זה לא היה משפיע על כאבי גופו או רעב קיבתו.

התרחק מן המוות – גם הוא לא ברור ולוּט

בערפל. אינך היית שם ולכן אינך יודע

משמעותו.

חיים לעומת זאת, זה משהו שחווית

יום או יומיים. התמקד בהם, בטוב שבהם

וברע שבהם. הם אַמַת המידה היחידה שלך,

הם הפילטר דרכו אתה תחווה את ההיסטוריה.

סיפורים קטנים. אישיים. נסה לאסוף.

ההבנה טמונה בעובדה שהדבר הענק הזה, התקופה החשוכה הזו, 

הייתה מורכבת מרגעים – נסה להבינם

לא באופן מפוצץ וחד משמעי, חשוב על

ימי גשם, קור קשה, רעב, זעם, תסכול,

נסה לקרב זאת אליך.

לבסוף שכח מעצמך, כדי להבין כאב אמיתי

נסה להשליכו על הקרובים אליך.

משפחה חברים אהבה.

העבר את הדמויות האלו במסע התמונות

שאספת וראה כיצד זה גורם לך להרגיש.

לאחר כל זה, לך ברחוב והשלך את המסקנות

על כל אדם אשר אתה רואה.

כשתגיע ל-6 מיליון, תאכל פת לחם.

ואז תכתוב לי.