רשימת השירים

רשימת השירים

דרוש מתרגם

דרוש מתרגם

העוסק בתרגום השפה שנהייתי

כדי שגם אני אוכל להנות

לצחקק למשמע מילה שנונה

לטפטף דמעה הנקראת לנפילה

לשאוף נשיפת רווחה בין פיסוקים

וגם

להשתאות במבט אדיש ומלא חשיבות

שכל קורא בין שורות יכול לזהות

המעיד על כך שגם אני

את השורה האחרונה

לא לגמרי

הבנתי

לבכות

כנראה שלא יתאפשר לי הערב

לבכות עצמי כפי שרציתי

 

בכיתי את שכבד עליי

בכיתי משם

מהבפנים של הבטן

קצת מתחת לאיפה ששואלים אם כואב

ועכשיו פתאום התחשק לי

לבכות ממקום של ללכת

לבכות מרגליים, מקצות אצבעות

לבכות ומיד לשטוף העקבות

לבכות ולרוץ

לבכות של לברוח

לבכות לעמוד

לבכות של לנוח

לבכות במידה מתאימה

לבכות חף ויחף

לבכות סוף הגוף

לבכות בלי ידיים, לבכות לרחף

אבל

אחרי שבכיתי משם

מהזה של הזה

אני בוכה רק כאילו רגליים

ב-אמת בוכה מידיים

והן

רק מצפינות את השביל

רק משרטטות מדרכה

רק מתארות את מנורת הרחוב

רק כותבות הליכה

אז כנראה

שבאמת לא יתאפשר לו הערב

לבכות כפי שרצה.

מתנדנד

מתנדנד

מעשייה או מעשה

 

לשפוך עצמי אל תוך אחרת

ולא ישמעו עוד קולות

 

לספר לעצמי שוב סיפור לילה

וסדיניי ישפטו עלילות

 

להשיל את קווי מתארי

ולחתוך בחדות הקצוות

 

לקפץ ככדור המתדפק על מסגרת

ושואף מגירה להיות

 

מתנדנד

למעשה מעשיי

עשויים לעשות

פָּנִים

להדהוד הגוף החלול הממתין לחיבוק

ולכן עליי

מעשייה

לְהַשְׂווֹת

אם איני

אם איני שבור מספיק

אז אינני ראוי לליטוף של ידייך

אם איני נטוי כאמש

אז אינני רשאי לכרוך עצמי תחת רגלייך

אם איני מפותל כלפי חוץ

אז אינני זכאי להתערבב עם פנייך

אם בָּאני, כואב לי רק חצי

אין ני אוכל להתכאב בשלמותך

Burning Too Fast

Burning Too Fast // All of Us

 

I used to remember how the human shape looks
All of us… all of us
Used to remember how much time it took
All of us… all of us
Used to remember how to look in the eye
None of us… not with trust
Used to remember the color of our sky
Lost your lust or lost in must

 

Got to find a way to get through all those screens
Talk to ourselves instead of cherish loudest screams
"Time is running out" I guess we love our theory
When no one is around we'll be just you and me. All of us.

 

I used to remember the weight of a stone
Can't dance with the light on
Used to know the warmth of feet pressing ground
Make love. Make no sound
Used to know the difference between feel and fake
Collect the wood. Create the wood
We used to know when it's time to call for help
You think we should? I think we should

 

Got to find a window to cover all those screens
Whisper to ourselves instead of cherish loudest screams
"Time is running out" I guess we love our tragedy
When no one’s left around we'll be just you and me. All of us.

 

Burning too fast, feeling too little
Run towards mountains but we're missing the view
Burning too fast, loving too little
Try to wake up but sleep all the way through

 

Watch your fingers, set the fire
No time for letters, press button for desire
Clean skins, plastic blood, save yourself before the flood
and think of no one else just go back alone to the start because

Life is running out, I guess we love our comedy
When everyone surrounds it's still just you and me. All of us.

 

Burning too fast, feeling too little
Run towards mountains but we're missing the view
Burning too fast, loving too little
Try to wake up but sleep all the way through

מניד לימין מניד לשמאל

מֵנִיד לימין

מֵנִיד לשמאל

נושף מעט החוצה

ומתמלא תחושת עשייה

 

ביקורתיות מסוג זה ממלאה

אך ורק את הנותן אותה

בתרומה שקרית..

צריך לצאת להיכנס עמוק..

צריך לצאת

להיכנס עמוק

לשתוק

צריך מה שצריך

וכמה שצריך

וכמה שיותר

וכמה שפחות

צריך לשחות

אני צריך שקט

אותי

התרגלות לרגילות

יש משהו בשלב הזה שמפחיד יותר מאי פעם

התרגלות לרגילות

ערבים עצמאיים, מלאים בנוכחות עצמך

לאן לברוח?

למה איני אמן מספיק כדי לסבול ליל תעתועים?

נסחב בין הדקות, מתכסה פנטזיות

וברצונות מנוגדים

מחפש ולא מוצא ולא מוצא ומחפש

כל יום מחדש מפולטר אחרת ובלי מסגרת

ומה אומר לה אם אפגוש בה? כיצד אציג עצמי

גם אני לא הייתי מדבר עמי

 

פעם אמרתי לי:

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"

 

צריך. צריך

צריך לצאת

ופתאום בחדר המדרגות

ופתאום

בחדר המדרגות

עת מחשבותיו עסקו ברגל ימין אחר רגל שמאל

נזכרו שפתיו בטעמה

ללא סימן מקדים

ללא כותרות או שלטים

לא פרחי בר ולא ציוץ ציפורים

נזכרו שפתיו בטעמה

וזכו להתגעגע

לכמה שניות

אפילו לא ספר כמה ומדוע

האור נדלק

מישהו חלף

הוא טעם את עורה ובטרם הספיק –

הגיע אל הקומה הראשונה

מדרגה אחרונה

והכול שכח..

ליקק את שפתיו, בחיפוש

וחבש את פצעיו ואת כובעו

ויצא אל היום השמשי החדש הנקי

עם זיכרון בטעם של עוד

שזלג משפתיו

לכיסיו.

השיר הראשון עלייך

השיר הראשון עלייך

 

כשהתהלכנו בשדרה

תיארת תחושה

במילה

תוּגה

ואני הבטתי בך

וחשבתי

שאני רוצה להיות

האדם האחרון

שאת מעניקה

לו אושר

בעזרת מילה

כה

עצובה

בצד שלי

ורוצה שתהיי בצד שלי

איכשהו. בתבונה.

גם כשאני הכי טועה

בעולם.

בשבילה

בשבילה

אני

הסחה של דעת

ביער בו היא מתלפפת

תווה קורים של אור וצל

 

בשבילי

היא

אפשרות של נחת

צעדיה הנכונים

בדים פשוטים מכסים מהות בוערת

 

אני הכי יחף בשביל שלה

היא הכי מביטה בשביל שלי

ועדיין

כשהשמש תנדוד לספר סודותינו לאחרים

ניוותר חשוכים

כל אחד בקווי מתארו

אני כָּמֵהַ להתערבב בה

והיא בשלה

בְּשבילה

כי בִּשבילה

אני

חוף ממתינים

טעם שפתיים שיש בו דופי

מגע אצבעות שאין בו אופי

קימור נשי שאבד לו יופי

כמה שאת חלולה

מהכלה

לאן אני שב

נחל יבש

נחל אכזב

כמה שלא נגמור

זה לא יהיה הסוף

אני נעלם נמס נשרף

נשטף אל חוף

לא מבטחים

חוף ממתינים

פורקן של חשק של מוזה של חיים

פורקן של רגעים מתים

צריך לשוב

אל

החשוב

ראיתי סרט

ראיתי סרט

הוא היה צלם

היא הייתה שחקנית

זה היה סוג של סיפור אהבה

סוג

מין כמשאב למסחר

יחסים כקונצנזוס

ריגוש דרך מסך

הדמיה של

הדמיה של

הדמיה

שלנו

טכנולוגיה כנוכחות

בדידות כסמכות

בכי כשליחות

ואני

הכותב

"כותב" בדפוס אלקטרוני

מול מסך חשמלי

בשעה של מגע

במאה של דקה

את כל מה שהפריע

את כל מה שלא

היה

ולאט לאט

גם אין

בנמצא

במציאות בה אני

גם איני בדיוק בנמצא.

מרוב ערגה..

מרוב ערגה

לפעמים

הוא שוכח

על מה ולמה.

מותה הקרב..

מותה הקרב

כן. כתבתי זאת

שחור. על גבי

העלמותה הצפויה

מזכיר

ראוי לעורר

הזְכוּת שבמרפסת

הפשטות שבלבהות

הרצון שטמון

עמוק

כואב

שמח

נושם

בנבכי

הלחיות.

זוכר. ש...

מצליח לזכור?

איך היה כש…

איך יהיה כש…

המצמוץ הזה של חיינו

בורח וזולג מבין אצבעותינו

מצליחה לגעת?

ולא לדעת

לזרוק מבט של תום

לתפוס רגע של חום

השמש חוזרת בין עננים

למשוך חוטים בין אנשים

לדחוף כלוב ולדעת ולהנשים

משעממים מרגשים

מצליחים לראות?

אני בזכות חובה

אני שוחה בתוך ביצה

אני חוקר במיטה

אני רץ ללא תזוזה

 

זוכר. ש…

ובכן. הנני.

ובכן.

הנני.

מוטל בין החומות

לא נטוש, לא מותש

מחזיר אור שמש

ענני ימים חולפים

אני יודע רק להיות בודד

אני יודע רק להיות נודד

ובכן

הננו

מעורפלים בתהיות

בלי רכוש, בלי לבוש

מחזירים את שלקחנו

אוספים מצמוצים

איננו יודעים להיות ביחס

איננו יודעים לקחת יחד

ובכן

הנך

מושאלת לטובת שורות

לא ביש, לא רועש

מחזירה את זיכרונך

אותיות מהותך נוזלות

אינך יודעת מי אני

אינך יודעת שהנני

ובכן,

הנני.

אתה יכול גם לא לבוא למסיבה

אתה יכול גם לא לבוא למסיבה

הדוור לא מצלצל פעמיים

נוסעים נוסעים

השׁוּלַיִם שׁוּלִיִּים מתמיד

הכוסות יתרוקנו ויישקו לחיוכים

לא צריך לרוץ

אבל כדאי ללכת

רכבת עוזבת תחנה

אולי שלךְ אולי שלךָ

אקורד סיום ותו של התחלה

גשם ראשון ובכי של שמחה

הם ידפקו בדלת

הם ירדו ברווח

היא מחכה לך בפינה

אתה יכול גם לא לבוא למסיבה

של עצמך

יש הזמנה על המקרר

תבחר

לחיות

או

לאחר

ואל תשכחו להשקות לי את האהבה..

ואל תשכחו להשקות לי את האהבה..

 

כאב שמהדהד את הנשכח

אהבה שלא מוצאת דשא

שעמום שמטפס על קירות

להימחק כמו אדם שזז ממראה

ללטף מתחת לעור

 

ימים ספורים סופרים וחוזרים למדפים

אלה הסדינים אלה הכריות

אבן אחת יכולה לספר לי

אבן אחת שתתגלגל

להינצל

רחוק רחוק רחוק

 

גבורת המתנצלים תשוקה למעשים

מחכה כמו לפני הידע

ללקק שפתיים, להשתנות בקלות שמיים

רעד קל, אל תזיזי את המבט

נפרוט את ה"זה" לגרגירים קטנים

 

עד שיגדלו עצים

עד שנרוץ

עד שיחלוף

עד שתשובי

ואוכל לחלום.

בנתיים

בנתיים

 

בין אצבעותיי

ישנה שלווה שכמהה להתפרץ

רכות ששואפת להתפוצץ

 

בתוך עיניי

ישנו אובדן ששואף להימצא

בריחה מפוחדת של רוצה

 

ומילותיי

דוברות כאב בחיוכים

רוקדות שתיקות של מְהַלְּכִים

 

זמניי

נוקפים בתוקף שהייה

פוצעים ברוך החבישה

 

אני

נמצא עם חסרונך

קרוב למרחקך

אני. איני. איתך. אחד. בשניים

אני. איני. איתך.

בנתיים.

ברגע זה אפשר

ברגע זה

כשהצבעים נמשחים בחזרה לתהום שמעלינו

האש אוכלת בתאווה את ארוחת הזרדים האחרונה

מכרינו שכובים מאוזנים סביבנו

ואנחנו

את ואני

רוצים להתערבב

מסיירים באצבעות של עיניים עצומות

מנשקים בשאיפות ברורות

מסתודדים בהתרת מכאובינו

נזכרים

שאפשר

מבעד למחסומי העבר

מעל מחשבות התוהו

בין שוחות חיינו

 

אפשר.

דע את ההסטוריה.

ומכל המאמרים, ההרצאות, התובנות והבריות

בעת החדשה שלי אשר שבה אל "ספסל הלימודים"

זעקה אחת נשמעת רמה מכל…

דע את ההסטוריה.

אדם ללא כנף

בדידותי

בתוך מעייני אני טובע

במבוכים של זמן

אני רודף

אני מרדף

עפיפון

אדם ללא כנף

 

מהותי

אני תר ומתרוצץ

אני הילד הכועס

מנסה ללמוד לקלוע

לחוד חידה יאה

כזו שתכבד ולא תכביד

על התשובה

 

על ההר ההוא

אני מביט גבוה

יותר גבוה

איפה שאפשר לצנוח

למעמקים

מהם אין דרך חזרה

גלגול...נשמות....גלגול

גלגול…נשמות…גלגול

 

ואם כך הדבר

האם אפשר

שלא להתגלגל מצחוק

כאשר קומץ האנשים יתאגדו

סביב קברה

במלוא שלוש שנים

להעדרה

כשבעצם נשמתה

כבר משנה צורה

ילדה קטנה

וכנראה עסוקה

בעמידות ראש וגלגולים על דשא

או ביצירת כדורים קטנים גדולים

של בצק זוהר על המרפסת

אם כך הדבר

אפשר

להתגלגל בבכי

לבכות מצחוק

שתי בדידויות

שתי בדידויות רוקדות במיטה

לא נפקח עיניים

לא ניתן לאור לחדור

השארנו בדים על רצפות

ושאלות על מתלים

והמון תמונות

כלי קירות

טמונים בלי לקרות

 

שתי בדידויות מלטפות אחת

השנייה

תחרות גלויה

מי תירדם ראשונה

ומי תזכה

להביט מהצד

לחלום על שינה עטופה

ולהעלם אחרונה

יש בי עצב שנשכח

יש בי עצב שנשכח

לא ליטפתי בזמן

התמהמהתי

עששית שלא הוצתה

באתי בלי שמיכה

 

עכשיו הוא זועק את שיריו

שעון מעורר של הסתיו

חורץ מחדש בתוך סלעיי

את כל מה ששלכת

 

יש בי מסדרונות מוצפים

דלתות סגורות

מנעולים עייפים

פתחו ליבם בעד פרוטות

שלוש של נקישות

 

מגדלור נטוי

מאיר שמיים

כיוון לא רצוי

לומר שלום ללא ידיים

 

יש בי עצב שנשכח

אין מישהו מלבדי

שייכנס לחדרנו

ויעיז.

התקופה

התקופה הפוליטית התנגדה

התקופה הפסיכולוגית הסבירה

התגובה הטכנולוגית כיבתה

התקופה החברתית שיסעה

 

תקופת חיים

ימים של אורך..

ימים של אורך

פסיעות של צורך

מגשש דרכי

 

 

 

אולי צריך לחזור ללא חוקים

אני חושב לפני השינה על כל התוהו

כָּמֵהַ שתבואי לסדר

רגע אהבה עם

תשוקה עם

בית עם

אני צריך לצעוד

ושמישהי תרצה

שארצה

להשאר

אני מתקשה לרצות..

אני מתקשה לרצות

ברחם

לצאת לשאוף לרוץ

אני מתקשה לנשום

ברחם

 

קירות המערה סוגרים עליי

והמילים אינן נותנות מזור

___ ___ ___

כבר לא בדיוק לבד

כבר לא בדיוק לבד

 

סע רחוק ילד

אלה הצלילים שחלמת בלילות

אל הימים שחלמת להיות

תאהב עמוק גבר

אל תתרגל לחיבוק כריות

העז לצחוק כמו לבכות

 

בסלעים, ברגבים, בנימי השרירים

בלסת הקפוצה, במעידה לפני קפיצה

בהר המחכה שם בארובת בקתה

ממתינים באדישות יפה של טבע

 

דבר לא מת בך

אבל מישהו נולד

אתה מרגיש

אתה יודע

שאתה

כבר לא בדיוק לבד.