על הדרך

ושוב הילד הבחור האיש הזה

נוסע ברכבת באוטובוס במכונית

וזה בוקר או צהריים או אחה"צ

וזה הנוף או האנשים או השקט

שמאפשר שוב לשאול שאלות ולענות או לתהות או לטעות

ושוב מה היה אתמול או שלשום והיום והשבוע בכלל

ואם זה מה שרצה או רוצה או רק מה שנשאר

וזאת דרך מוכרת וגם חדשה ולעיתים אחרת

ומחשבות על שינוי על מצוי על רצוי

וזכרונות של עצמו שלהם שלהן

וזה משפחה וחברים והמון זרים גמורים

וזה אוזניות באוזניים ורעש מנוע ודממה מופתית

זה לעצום עיניים ולחלום ולרשום

ושוב שאלות ולחיות ולרצות

וזה כבר אמצע של דרך בדרך לא דרך בדרך לאנשהו שאפילו לא יודע לאן

והילד בחור האיש הזה

מבולבל ושלם ושניהם

מה עד עכשיו ומה עשיתי בכלל

ומה הוא שווה ואולי כל זה זה כל מה ששווה

ולבט ונבט וחבט

ולהמשיך לשחק או לכתוב או לרקוד

ואם שם או רק כאן וזה כן וזה לא וכנראה תמיד יהיה מקום שהוא יותר טוב מפה

אבל איפה אם חו"ל או טיול או בארץ

וכל הצריך וצריך הזה

וצריך יותר לנוח או יותר לעשות

ומדיטציה ונופש ופרויקטים בלי חופש

ללכת אחרי הלב או אחרי הכאב

וכל זה כשיושב או עומד או לומד

והילד בחור האיש הזה

כבר עוד רגע מגיע למקום או ליום או לחום שממנו כל זה התחיל

למראה או כמיהה או פרצה עם תשובות

וכשיורד מהקרון או מהספסל הראשון או ממושב הנהג

וצועד על שביל מרצפות מדרכות אבנים משתלבות

הוא יודע שבתוך כל סימני השאלה והקריאה ושלוש נקודות

יש דבר אחד שהוא משוכנע שהוא לא רוצה להיות

לבד