רשימת השירים
רשימת השירים
אנחנו
אני כל הזמן מרגיש שאני לא לבד
אני כל הזמן מרגיש שאני לא
אני כל הזמן מרגיש שאני
אני כל הזמן מרגיש
אני כל הזמן
אני כל
אני כל הזמן מרגישה שאני לא לבד
אני כל הזמן מרגישה שאני לא
אני כל הזמן מרגישה שאני
אני כל הזמן מרגישה
אני כל הזמן
אני כל
ונדמה לפעמים
ונדמה לפעמים
שהזמזום התנחל בכנפי הדבורים
מֵחוֹסֶר
ברירה
ונדמה לפעמים
שאני האדון של נורות ביתי
מנורות
רחובותיי
ונדמה לפעמים שלאחר הנפנוף בדגל על רום
היכלי
ההרים
יהיה שֶׁקֶט
ונדמה לפעמים
ששָׁקֵט
בי
עכשיו
אני יודע לשתוק ~ אני יודעת לצחוק
ונדמה לפעמים
ששנים רבות נעתי בעריסתי
בחוסר
מנוחה
ונדמה לפעמים
שחלפה שאיפה מאז עזבתי את
רחם
אימי
ונדמה לפעמים
שנקביי אינם יכולים להתמלא כמו
שהייתי
רוצה
ונדמה לפעמים
שהגשם אינו מנווט אל האוקיינוס
אלא
נגנב בשצפים וקיצופים אל חדר ענק
במסדרון ארוך עורק משני קטן
של מאגרי דמעותיי
אני יודע לשתוק
כך שקו דקיק
מפריד
בין היותי
לאינני
אבל הנני
ואני יודע לשתוק
אני יודעת לצחוק
ולבעוט בכדור
אני לומדת ללכת
אבל אני יודעת לצחוק
מבפנים בפשטות
כי מצחיק
ואני יודעת
אני מסמיקה
באביב
בהגיעי לשכוח
ח ל ק ק ט ן ש נ ש כ ח ת ח ת א ב ן ו י כ ו ל
ל ה ז כ י ר א ת מ ה ש א ו ל י נ י ס י ת י
ב ה ג י ע י
ל ש כ ו ח
כ ד י ל ה י ז כ ר ש ה ת מ ו נ ה ה ר ח ב ה
ר ו א ה ב מ ס ע ה ה ז כ ר ו ת ר ק
אולי תוכלי לספר ~ אולי תוכל לגעת
המלחמה החלה
כי המלחמה בעיצומה תמיד
שקטה כמו לפני התמוטטות
ספינה קטנה של אופק
אני תחת מי האמבט
מבעבע ולא שומע
טובע אך לא מקשיב
אני נושם מים
ולוחץ חזק על הפקק
שלא יזוז
אולי תוכלי לספר לי יום אחד
סיפור של לפני שינה
כדי שסוף סוף
אתעורר
אני ממששת את עצמי
רוצה לדעת מה מתחת לעור
רוצה לזכור
כל בוקר
כל יום
לכלוך קטן על המראה
מזכיר שאני בעצם בלתי נראית
ואם הייתם רואים
כיצד הייתם מכנים את האותי שלכם
אולי תוכל לגעת בי יום אחד
מגע נטול רצון
כדי שסוף סוף
ארצה
איש של העם ~ אשה של הים
איש של העם
מדברים על חלק מהפודיומים
והאודיטוריום כוסס ציפורניו
יש מישהו מאחורי הפרגוד
ומישהו מתחת לבמה
ומישהו שדומה לי
מתאפר אל מול מראה
נאום נכתב בזמן אמת
ושירים נמחקים במגירה
איש של קהילה
במיטה אין קבלה
איך יכול אדם להתקבל בפני כל כך
הרבה בבואות
מבלי לדעת כיצד הוא עצמו
נראה
אשה של הים
הנחלים מקועקעים בכפות רגליי
האבנים נוטות לשתוק כשאני קרבה
ואני מכבדת זאת
הקרניים נשברות בתוך עיניי
האדמה נוטעת גרגיריה בידיי
והנחל מפכפך תוויו
הייתי רוצה להיות
שמיים
שקופה
ורואה
הכול
כשזה ייגמר
כשזה ייגמר
ודרכי מחשבה פתלתלות ייגזרו בכל שחר
מילותיי ייכנסו למגירות האבק
לא נשימה ולא מחנק
התשוקה תתמוסס בהתנצלות מאוסה
וחודי הדימוי לא יהיו שם
גם השקט יישרף לו בתופת
וזמזום חרישי טורדני רשפני
יישאר לטאטא את הבור
תוכלי לשאול אותי לשלומי?
כשהחור יהיה כבר כמו בית
והכתבים יעידו עבור מישהו זר
מצפניי יחוגו ייסובו יצפינו צפונם
ואני אהיה הדובר האילם
הנכלם
תוכלי אפילו רק להנהן לעברי?
אני רק מפחד לא להרגיש לרגע אחד
שיש מישהי שתדע שהתקיימתי
ושנִשְׁקָהּ הוא מבט מאשר
אם רק תבטיחי שתדברי אליי כשזה ייגמר
אוכל לנוח בשקיקה
ולרצות גם בשתיקה
כשזה ייגמר
והקימורים יסותתו עם אבן
ריחי לא ינשוף בין פרחים
המעטפת תירקב ותירטב
ויהיו זעקות בליל ירח מלא
כי אני אחלום שאני בוערת
אתה תרצה לגעת?
כששחור יטבול בלבן
ואהפוך גרגירים
ועיניי חלולות יהיו
ושיערי קש
ואפילו תמונות על קצה שידה
יתבלבלו ויתהו אם הן שקר
תוכל ללטף?
אני רק ארצה להרגיש לרגע אחד
שאתה יכול להמיס את הזמן
ולהדביק עם רוקך את יופיי
אם רק תגיד שתהיה פה כשזה ייגמר
אוכל להתחיל בשקידה
להסתיים ללא פחד
זו _____ ~ זה _____
זו _____
שגומעת את הים
ולופתת שינויים
שייזכרו
מניין באו
וכשעולה השמש
והסדינים רכים אליי
כבר לא מבינה
על מה הייתה
המהומה
זה _____
שמכיר כפות ידיים
כמו שבילים
ויודע להתעטף בדגל הלבן
ולשרוף אותו בזמן
וכשזורח הירח
ובפנים מחבואים
נשאלות בי שאלות
בצורות
ללא
שום
את יוצאת את חדרי ~ נזכרתי שעה שהתרחקתי משפתיך
את יוצאת את חדרי בו לא ביקרת
מעולם למרות שלפני תזוזת מחוג קלה
עוד גנחנו בו אהבה ויש מבט מעלה
ושאיפות גדולות וחיבוק זהיר שלא
מסתיר דבר בינתיים כי כרגע לא בהיר
מספיק נאמרות מילות סיכום בנועם
ואני פונה בחזרה לקונכייה החמימה
ואף נועל מאחוריי מנעול כי כבר
יש לי נסיון ומשער שלא תסתובבי
בחזרה דמותך עוד מרחפת בי
וריחך עוד מלטף קירות ואני
מתיישב לחשוב מי אנחנו מסוגלים
להיות ולמה כשאפשר אז לא וכשנכון
אז רק מחר ופתאום לרגע חד
אני מבין שאת באמת הולכת
ובשעה שאת נוסעת אל מותך
נותר לי רק לשהות בתהייה
אם יכולתי להציל עצמי בירייה
אחת ברורה פשוטה וידועה
של נשיקה
נזכרתי שעה שהתרחקתי משפתיך
שאני אחת שיודעת לשקף
הדהדת בי יערות ורשרושי כשפים
ושמת תחבושות במקומות הנכונים
וחיבקת תחת שמיים עם ידיים
נכונות ועצותייך בנו בי קומה
שלמה בלי תהיות
אבל
אני יודעת מי אתה
אני יודעת מי אתה
אני יודעת מי אתה
אני יודעת מי אתה
אני יודעת מי אתה
אני יודעת מי אתה
אני רוצה לחיות
עשרה צעדים ועשרים קילומטרים
בשביל להיות שוב בכפר מוכר
שם אלטף עצמי לישון
שם אכבס את דעתי
שם אחבק אותך
מרחוק
כי רק שם אתה תראה אותי מתה
ואני אתחיל לחיות
אולי מעולם
מעולם לא אהבתי
אולי
שניים ואחד ~ שלושה
שניים ואחד
מרגיש כמו מולדת
נושנה
כמו ימים ישנים
של אחד ועוד
שלושה
זה יכול להסתדר לי
כמו זוג
כמו מים שקטים
ושלוש(ה) כסאות
החיה
אני יודע איך להרוג את החיה
רק לא יודע איך קוראים לה
ולא מתי תבוא
בפעם הבאה
אל תטעי
איני עצוב
באמת
חיוך מתנוסס בכל החדר הזה
בשבילי ובשביל החיה
כדי שאם לפתע
אבין
שטעינו
אדע גם לשקר
באמת
ולומר
שאיני יודע על מה כל זה
ובכלל
באמת
על מה מדובר
אני יודעת איך ללטף את החיה
רק לא בטוחה מה היא
אז לא בונה לה סורגים
ובימים קרים
כמו אלו אשר צועדים
אני משחיזה את ליטופיי
עד שלא ארגיש את
עדינות ידיי
וכך גם פרוותה
אם כזו היא
תהיה עדינה אליי
ואם היא
לא
מה שהיא
תמיד אפשר פשוט לומר
את האמת
אם הייתי רואה אותך
אם הייתי רואה אותך
הייתי שותק
אם הייתי רואה אותך
הייתי רצה
בין כל העצים, האורנים, מדרונות סלעים
הייתי רצה
יחפה
עד לשם
אליו
והוא, אם הייתי רואה אותך
היה יושב סבלן על גזע עץ עתיק
ממתין לי ללא ניע
יודע היכן ואיך פסעתי במרחק
יודע למה באתי
אם הייתי רואה אותך
הייתי מביטה בו
כדי לדעת
אם אפשר
בחורף, כשהכול יהיה רטוב מידיעה
תספר לי איך הרגיש לך לדמיין אותי
פוסעת על הבוץ בדרך לאמת שלי..
אני שם ~ אני כאן
אני שם
שם אני מתנגן בלולאות
אני צייר קשתות
נביא שתיקות
שם
אני יודע למחול לעצמי
על כך
שלעיתים
אני גם כאן
אני כאן
כמו מים
הלב זועם
כמו שור
אני רודפת
צדק
שאין בו חמלה
וככה זה כואב
יותר
כסא ותנור
מנמנמים אותי
זו העריסה
הכי רכה שלי
רוצה להיטמע בקירות
עד שנתקלף
אחד ~ אחת
את יודעת לאהוב?
לא בטוח
מאיפה את חוזרת?
אני מייצר אותו לבד
משקה איתו את העציצים
כשאת לא
איך אני שם?
בלי הגיון?
סודי
שהיא
אחד.
יודעת
אתה?
ביקרתי אותך במקום ללא ידיים
מאיפה כל הרעש הזה?
מתי?
אחר
מוכר
זר
הכול ביחד
עם החיוך הפנימי
של שניים
שהוא
אחת.
לחזור
כמו שאר החיות
חזרנו
אבל אצלי זה אחרת
אני לא נראה כמוהם
אני לא מרגיש כמוהם
אין פה אוויר
הם רוצים אותי אחר
עם הבדים
וצינורות ההשקיה
הם רוצים שנעשה אהבה
בחושך
תוהו ובוהו
צלליות של שליטה
אנחנו מתגעגעים עד שגעון
תחזרי כבר
תחזרי
תחזרי כבר
תחזרי
נרגעתי
נשב לשולחן
מלח
כוס מים
סכין
מזלג
ארבע רגליים
שני אנשים
שתיקה אחת
אני לא יכול להיות
עדיין
היער קורא לי
וכמו שאר החיות
חזרתי
בואי
אני נרדם
אני מנומנם
תחזרי כבר
תחזרי
כמו שאר העלים
נשרתי
האדמה בוחרת
את מי להפרות
תמיד היה בי פחד
עקרות
בחרתי
בלי שמלה
אני יודעת היכן
ואיפה לצוד
לרחוץ בעירום
לטפטף טיפת דם אחת
של כנות
הם רוצים שנדליק מדורות
באור יום
אני רוצה ללמוד לסעוד
עם השמש
אני רוצה לחזור
רוצה
עד שזה כואב בחזה
בראש
בין הרגליים
רוצה לחזור
ולא יודעת
לאן.
והנני אבק הימים ~ ועודני נאבקת עם אותם השדים
והנני אבק הימים
גזע עבות שיודע היכן
למצוא מים
וזה כל רצונו
וזו קדושת חייו
והשורשים מצייתים
באופן טבעי
והעלים מוריקים בשעה
ומושלכים ללא הפגנה
הנני מדף הפסלים
נחל איתן שיודע לאן
וכיצד לשקף שמיים
וזה כל שקיפותו
וזו מגירת חייו
והדגים מצייצים
באופן עקבי
והגשרים נבנים בדקה
והבריות חושפות עצם ללא הפסקה
הנני דברי הימים
ועודני נאבקת עם אותם שדים
את ואתה ואנחנו
אין יכולים באמת להזדהות
יש פרט חסר
בציור
אין רקע
ותוכלי לדבר על עיניי
ותוכל לשער את בגדיי
ונוכל לפזם את פזמיי
אך מה יהיה על קווי תבליטי
מי יצעד בם
ומי ידע להנחות את ידי
דרך נוף חלונות
או שקעי חבל ארץ
אתם אינכם יודעים מאיזו
רוח שמיים
הפצעתי לכאן
ואני איני יודעת
האם לנשוב לאחור
או לעמוד דוממה
קדימה
לזמר בדממה
בתוך האפרכסת
אבדו צלילים
שמוענו לך
לתקוע מסמרים
לקנות ירקות
מכתב סודי על מקרר עירום
ערימות של זכרונות
חשק ללעוס לשונות
לגרד מתחת לעור
נשב שקטים כמו כוכבים ונמתין לפשטות שתלמד אותנו לזמר….
. הייתי רוצה שיהיה לי אכפת ממך
יותר מעצמי
שם
במקום
הזה
תתנגן
דממה מתוקה
כשזה מתפרק
כשזה מתפרק
אפשר לראות את כל האיברים
לחוש את הפעימות בבטן
ובקצוות גפיים
להבחין בבוהק שמאחורי האישון
לשחק תופסת עם בועיות חמצן
ללכת לאחור
לחשוב באלכסון
לדמם ללא חתך
העננים, הגלים, האדמה והשמש
יוצקים לתוכי וורידים חדשים
וכמו תינוקת בת יום
אין לי עדיין שם
ובטח שלא חלום
אני תוהה
ומדפדף דפי חרטה דביקים
ספר הוראות היה עוזר
אך גם הוא
מורכב מילים, פסקאות, נייר
וכל אלו יצאו לָשׂוּחַ בשדות
כשזה מתפרק
איני צולחת את השלולית הקטנטנה
הכרית רועדת בידיים
החום מתקרר ללא התרעה
הנוף תחום מסגרת
בדף שורה אחרונה
אהבה נראית נסתרת
הילה מוחלפת באדווה
תחת השיבולים השפופים
אני כורעת
ואין בי שמץ
ידיעה
כיצד ללטף את עצמי
כי זה מפורק
ועליי
להבין מחדש
מהי מחילה
דווקא עם הגשם ~ יחד לצד תנור
דווקא עם הגשם
והרגשתי חי
כי קראת לי
ממרחקים
צעדתי על השביל החלקלק
הרוח שיחקה תופסת בעלים
והייתי רווי הודיה
על שפגשתי בך
יחד לצד תנור
אני מאזינה
לכאבים בציר הזמן
פתאום
לשבת ניצבים
אחד לשנייה
לא מרגיש לי זר
ואני איני זרה
לעצמי
כלל
לאהוב כראשונה
להעריץ את יופייך הפנימי
שוב לפגוש את הנער
את לוגם בארות הרגש
מוקיר גלישות השיער
לטייל סביב חומותייך
בשלישית לתור אחר שער
אחר מילות הכניעה
ללמוד מרחק מהו
לדמיין את פשטות ידייך
לראשונה לתהות על המתנה
קדושת מקצב נשימות
מלבישני עירום בשנייה
לרצות בך יותר מלרצות לרצות
להנות ממבוך הימים
לזכור שבמקום בו כאב ילטף חסד
זה יהיה המקום בו את ואני
נפגשים
כראשונה
מטר צופנים
וירח של דמדומים
וכל מה שבחרת לנטוע
וכל מה שאומרים האומרים
סודות של תהום
וזרע של פיסוקים
וכל מה שידעתי לשתוק
וכל מה ששורפים השורפים
פניות בהיסח
וכותרות של פרקים
וכל מה שנותר על סדין
וכל מה שעוטפים העוטפים
טביעות עיניים
ומנורת ליל מנוחה
וכל מה שאמרתי לך
אני זו שאמרתי לך
לאהוב
באת ~ באתי
באת
כמו מבט
לרגע קט
שהיה בכמעט
ואני ישנוני
איטי שכמותי
לא הספקתי
מצמצתי
וחיבקת ליל מנוחה
ודלתי נסגרה
והאור כבר כבה
נותרה עלטה
אך עכשיו אני ער
רוצה להיזכר
באפשרות האחר
שלא נרדם אלא קם בדיוק ואמר
לך עמדי אל תלכי רק הישארי איתי
לא יותר ולא עוד ורק נעמוד
עד שיספיק
לי ולך
לך ולי
באתי
כמו מוזה
הגל השקוף
שנעלם
אל תטריד
עצמך בעצמי
אומרת
היא
שאני
אם
עלינו
להיות
עוד
יהיו
שלוש
נקישות
נוספות
אותה ~ גם אתה
קילופי צבע דהוי וישן על דופן חלון עץ
רחש עלים מבעד לדלת
קימורי אצבעות הרגליים
עשן מיתמר ומותיר שפתיים
ענן שנכלם
שקע חשמלי פעור פה
שביל המסתלסל מעלה ומטה
ומזג אוויר יהיה שיהיה
העט בכיסי
ותמונת החלום
סלסלת נצרים הפוכה בקצה מרפסת
בוץ על נעליים
תו רודף תו רודף תו
קשיש תכול חולצה בדרכו למכולת
ספרות עבת כרס על מדפי זרים
צחוק ילדותי
פגישות ביומן
מרצפות משפחות ללא שם משפחה
צומת דרכים
שלטי חוצות מוחצנים
צעיף על צוואר
אישון לא מוכר
אני יכול להמשיך
עד שכל עולמי יהיה רשום על הקלף
אך גם רשימות עמוסות בכל טוב או כל רע
לא יעידו אמת ראויה
הן אינן התחושה
והחפצים אינם ידיעה
ומראי המקום לא מראים העובדה הפשוטה
שכל גרגר של אבק
מזכיר לי אותה
כשאני פוקחת עיניים
עוד לפני הגיון
עוד לפני גלגלי האנוש המשומנים
עוד לפני שאשטוף אפרש ואפרוש
עוד לפני מחשבה של מילה של לדרוש
במקום הקטן בלי הזמן
שלא כאן
יש רק שאלה
הרוכבת על זרם הדם
גם אתה
אני מקריא לך ~ אני נושמת לך
אני מקריא לך
את סיפורי
המילים יפות מתמיד
העלילה מסתדרת
תמונות דמיון נשזרות למציאות
ברגע
ברקע
הרוח נושבת
הגיבורים ערים נרגשים
רק בזכותך הם שבו לפעום
בחדרך
בעינייך
דרך עולמך
טביעת הדיו שלי
מצאה בית חם
ואצבעות שיודעות להמיס את הדבק
ונשימות שיודעות לנשוף את הקור
גיבוריי
סיפוריי
שבים עבורך לתחיה
כדי לאחוז לראשונה בסופם
אני נושמת לך
את עצמי
בין פיסוקיך
רוקמת חלום
שקטה וכואבת
רופאה של הזמן
מטוטלת, מראה ומכחול
לא מכאן
באת כשבאת
אירדם כשאדע
נלך כשנלך
סימפוניית מיטה
אני רושמת לך
את עצמך
דרך שמיכותיי
נוטעת מקום
עדין וטרי
ניצן ראשון ועתיק
של הדבר שאני
אני אני ~ אתה אתה
שמעוני על חלקיי
זעקתי על שומרי השער
ובבת אחת
גיליתי שאני שכוב פרקדן
על רצפתי
דש את מרבץ תנומתך
אוחז בכר עדין
בזרוע לא יציבה
אולי עליי לא לגעת
בכעסים מסוג זה
תחושה מסוג זו
תזהרי
אני אני
על מה המהומה
מחסור בהבנת עצמך
הֵרָגַע
יש מספיק ממני לכל
אתה יכול
ליפול
ולהירגע
הנח ראשך על הכר
הנה
אתה נזכר
שאתה אתה
לא זוכרים אותי אוהב ~ מודה שמפחדת
לא זוכרים אותי אוהב
ולכן גם אני מעט מתמהמה
והצבעים כולם נמצאים
רק שכעת הם מודעים לתבליטך
והייתי רוצה שתבכי איתי
תבכי לי
הייתי רוצה להיות אבן פינתך
הריגוש השעמום
נמענך
את אומרת שכתבתי אותך אז
אני עסוק בלכתוב אותך עכשיו
ומוכן לשלם על כך בדיו
תזכירי לי
שאהבתי אותך כל כתביי
בכל מילותיי
בחיי
מודה
שמפחדת
ונוטה לפזר
אתה מאמת את עורי החדש
בזריחות
אולי אתה זוכר
כואב לי לחשוב על לאבד
עד שהפסקתי לחשוב שיהיה לי
האומץ
להתערבב
עוד לא בידיי
אבל אם תישאר
ולא תברח
אוכל
להתבונן בחסר
וזו התחלה
מפחדת
אני מודה
לך
על כך
נעים מאוד כואב ~ הבט
נעים מאוד כואב
שרב של סוף
אני לא רוצה ללכת
לא מעוניין לעזוב
ופוסע רחוק מדי
את לא עוצרת
אותי
ואני לא מתוודה
על רסיסיי
המסכה ברזל כבד מנשוא
מילות חולין חתך עמוק
ללא דימוי הדם ניגר
קורא תיגר על רום הצחוק
ולא עמדתי עדיין
על שלי
ולא אמרתי
את דבריי
תקוע
באני
במקום לרקוד
את האותך
הבט
הבט אליי
הבט אליי
ביקשתי
לאט
לאט מדי
לאט מדי
איחרתי
שונה
דומים ימיי
דומם אך חי
ליבי
אתה
קרוב
ייתכן
שאיני
יודעת
כיצד לנהוג בטוב
מדוע לתפוס הלאהוב
איני יודעת
מספיק
לא אותי ולא אותך
כמו זכות ~ תבוא העת
קצר
כמו מצמוץ
דבר לא משנה
אמרתי פעם
את מי שאני
ובקצר
צלחת גדר
חיה מתה
גר בשעון
חול כחול
חמלה במשיכת
לסבול
זה משחק
אמיתי
אשליה
אלמותי
נשארת
כמעט
והלכת
מדי
קצר
כמו זכות
בדיוק
מרפק למותן
רפרוף סודות הפוך
תביטי
זה בכלל הפוך
מה עוד
שלא נתת
את שורש
כל
קנקן התה
ניקוד סגול
מספיק
שטיח לאחוז
אני רואה
לבזוז
נעים
כשנגמר
והיום
יהיה מחר
בבוא
הבוא
תבוא
העת
וגם זה צריך להיות
וגם זה צריך להיות
מבחן לחמלה פנימית
לבד ולא לבד
מישהי מחזיקה לי את היד
ואני מדמיין שאת עושה איתי חסד
דרכה
נחמה בסילוף
וענני שינוי
רק בסוף פעימתי הנוכחית
אהיה רשאי להביט
באדם שנהייתי
וגם זה צריך להיות
כששוקעת
השריפה עמוקה
אני נגועה במחשבות לא שלי
ומתקשה להיזכר היכן עד רגע חיבקתי
כמה זריז השינוי
כמה סבוך המבע החדש
נותר רק
להאזין לרגבים המתפצפצים
לצעוד לצעוד
אני יודעת
עד הזריחה הבאה
אם היית לרגע ~ אני ראויה להותירך
אם
היית
לרגע
רואה
אותך
דרך
עיניי
אני
ראויה
להותירך
בזכות
קבלתי
לך
ושוב
אמש הכוכבים שאלוני
האור נלקח
לעת עתה
הושאל לזמן כדי ללטף ידיו
בין הסמטאות הצוננות
ישנן רגליים
המתהלכות בחיפוש אופייני
הפסלים זזים
שואלים
לאן ברח
ואני ביניהם
מרגיע הרוחות
מספר שהוא היה צריך
להתרחק
כדי להאיר
מבלי להישרף
ברדת ליל
כשהענפים מתבלטים על פני שמיים
והצינה דורשת חיבוק
יש בי ציור של שִׁיבָה
ומעליו
הכול מואר
אמש
הכוכבים שאלוני
מה השתנה
ופי
הידוע במילותיו
נותר חתום
לא כי לא הייתה בי תשובה
אלא העדפתי
להשאיר להם
את מלאכת הניקוד
מבעד לחלון ~ הראה לי
מבעד לחלון
מחכות לי רכבות
המחברות בין אגמים למחשבות
ענני עשן האח
עונים לענני סוף העונה
לוחשים להם
הגענו
מותר לשבת
מותר להמשיך
מותר להיות כל מה שצריך
מבעד לחלום
אני שוב פשוט
והרצפה ממתינה לשנינו
שנשוב להשטיח דאגות
להפוך תקרות למהויות
מותר לחלום
על גוף שני
אתה
מותר לך
הראה לי שעליי לראות
למד אותי את שעליי ללמוד
בכאב
בשמחה
בזעם
בחמלה
ואשאר
על מנת לעזוב
לקראתך ~ קריאתך
לקראתך
פעמה עדינה
צלילי צללים על קיר המבואה
לקראתך
בשעטה
איטית ככל שיכולה להיות זכורה
שכוב
שמוט בבריכת המתפשוט
לקראתך
הולך עד שנלך
מחייך עד שנחייך
איתי עד שאיתך
על הגבעה שליטפת לך
קריאתך
חבויה בגאווה סמוקה
תחת ציפות של ציפיות
קריאתך
מלמדת אותי להחיות
מהלכים אבודים
רטוב
נוזל במדבר ההתעטפות
קריאתך
אאזין עד שתשקוט
אזמזם עד שתרגש
עד שיחד נקרא למישהו
כמו משהו
השלווה יפה לך
על הגבעה שליטפת לך
יש שריטות באצבעות
כמו זליגות מים שלוות
כי ככה זה
מאחורי האבנים הנחות
יש ציוץ ציפורים
כמו ניגון מטווחים
ככה זה
יש סלעים הבוהים בפרחים
וענפים הדוברים רגבים
במקום הזה
ואנחנו ישובים כמו אחים
או כמו זרים
ככה
ואני אוהב אותך כמו מנשק
וכמו אב
כי ככה זה במקום הזה
ואת מכירה אותי מעכשיו
כמו ממרחק
ומותר
באהבה שליטפת לך
כי ככה זה במקום הזה
השלווה יפה לך
ריסיך עגולים בפשטות
מגנים על הבריכה שתחתם
ואנחנו כל מה שאנחנו
אם תביט בי
תיזכר
בכל מה שאי פעם לא ידעת
מילים יפות לך
קדושה של רגעים
כיצד ידעת לשמור אותי בזמן..
הקבלה
יפה
לך
יום הופך ללילה
השמש רטובה
ואפשר לעוף בחלימה
כשאתה מרשה לצבעיך לרקוד
אל תחדל
אל תחדל לעולם
אהיה יפה לך
תזכור
ללא שליטה ~ מזמור הולדתך
ללא שליטה
ואז לאף מילה אין רגליים
ואפשר לפסוע על קירות
הירח מתפנה להצטייר בים
אין כאן אין שם
הכול בכולם
אהבה ללא נמען
אהבה ללא תכלית
מעל הזמן
ללא שליטה
המחשבה נודמת
התהייה נודדת
סופה גדולה של שקיפות
תיקח מפה את כולי בקרוב
ואחבק אותה
כפי שלא נגעתי מעודי
אחבק
ללא שליטה
לא קיימת גדר
בינך לבין מרצפות השביל
לא קיימת חומה
בין עיניך לשתיליך
דלתך פקוחה
וידך נחה
שיערך שולחן מחשבותיך
מצמוציך תווים
אתה בוחר מי ישיר לך
את
מזמור הולדתך
נפגשנו כבר
נפגשנו כבר
במים הגדולים
בטרם כינו אותם
לפני עיטורי הגבולות
את אינך מוכרת לי מאז
את כל מה שאני עכשיו
בהתפוגג ענן הבוקר
כל חלילי הרוח שורקים
את הלחן השָׁלֵו
זה הטמון על חוד סופנו
זה שהסכים את התחלתנו
אני ניגש בעוז טרי
ללשוניות המנעולים
משמן אותן בדמעות של האדם
שהייתי
כל מה שחיבקת בי
נוצץ כעת
כל אות שחקקת בי
מנמנמת בעריסתה
לא אוכל להיות דבר שלא דמיינתי
כך חסמתי בעבר
אך מאז חלפת באצבעותייך
על מבוכיי הנמוגים
שיניתי הילוכיי
ליצני חצר וציידי ראשים
החליפו מלבושם
בחושך
אני יכול לראות
את שנִהְיֶה
את שהיינו
את שלא יקרה
את שדומיין
אני יכול להאיר בנשיפה
אהבה
מעל הזמן
נפגשנו כבר
ילדי, אובדן ימיי, אהובי, זרות עיניי,
משכימי, מרדים רגליי, עורבי, שותק וחי
עורפלנו כבר
זרי, מורה ספריי, בוחרי, רודף שמיי,
גורי, טווה קוריי, שולחי, אבק ידיי
נזכרנו כבר
דומי, מיתר תוויי, בוגדי, שיעור מידותיי,
עונגי, מוכר בגדיי, אושרי, מטר קוויי
שתקנו כבר
זמני, זורע שדותיי, קוצבי, שורת חיבוריי,
דמי, יום מיָמַיי, קוטבי, שינוי התוואי
חזרנו כבר
שבילי, כוכב תקרתי, שולחני, אבן סיתותי,
מעילי, צינת לילותיי, לפידי, ערבול שפתיי
נגמרנו כבר
שערי, נחיל דבשי, מדברי, עשן גגותיי,
מפתי, זכוכית מֵימַי, תשוקתי, ענף עליי
אפשרותי, בערת גזעי, כאב חזי, סיום תוגתי,
כבר, תכף ומיד ולעולם לא, עכשיו
גם נאהב
הדף הריק ~ מי לימד אותך לעשות אהבה
זה משתנה כל כך מהר
תלול וחד
הבהוב בוהק לרגע
האדמה מצמיחה נבטים גוססים
העננים מתפוגגים לארמונות של חול
לא נצליח להיאחז בדבר
גם אם נרצה
מאחורי הקיר של התמיד
אני יודע שקיים משהו בצורה של ציפייה
אני מרגיש את נחילי הדם השקוף שלי
קסום ורגיל כמו הלילה
פשוט ומופלא כמו הסוד
את נמצאת בחדר שלעולם לא אראה
את מתרוצצת בשדות בין צמחי מרפא
אבוד במראות ובשיקוף אפשרויות
איני בטוח כבר בשמי
אני אוחז ביתדות אותיותייך
במערבולת ההווה
בלא כלום שבעתיד
יש דבר אחד שמעניק לי את עצמי
כמו אותך
והוא תמיד גלוי
לפני שינה
לפני לידה
לפני הידיעה
הדף הריק
לבנות מגדלים
לחבר מילים
לצעוד ולנוע
למתוח סדין
ליטוף עדין
ריקוד פרוע
שאלת הגיון
שמחה ויגון
הזזה של מבט
סיוד קירות
התרות וקשירות
הנעת המוחלט
ספירת כוכבים
ניווט מרחבים
שלמות הקרוע
לצחצח שיניים
לשטוף ידיים
נימוס בהמון
סיבוב מפתח
טעם וריח
שפיות שגעון
הרמוניה ויופי
בחירות בתוך אופי
צחוק ורצון
עצימת עיניים
חיבוק בשניים
עלייה במדרון
לשבת
לקום לנשום
לתקן לספר לחשוב
לסיים לשנות למנות להקיז
להעז למתן לגוון ללבן לשתול
לשמוע לעצור לנגוע
ואפילו
לכתוב מילה
אבל מי,
מי לימד אותך לעשות אהבה?
הכול כבר יודעים ~ כל זה כבר קיים
זרות מוחלטת
והקרובים ביותר לא יכולים לה
מוצא פי אינו עושה חסד עם תחושותיי
מעולם לא הצלחתי לכתוב אותך בתוכי
איך אוכל לספר לבריות אודותייך
היוצאים נכנסים
מדלת אחת לאחרת
הנהון של ראשים
הבנות חלקיות
אין בי שמץ של תלונה
יש בי כמיהה לשתף
נגעתי במשהו ראיתי דבר
ואם אף אדם פה אינו בדיוק אני
כיצד אוכל להיות במוכר
הם לא יבינו הם לא ידעו
הם אינם אמורים לראות את
שטרם חוו
ובמקומות פשוטים
כשהשמש עומדת
אני נזכר בהתחלה
ברגע ללא הגדרה
ושם
זהות מוחלטת
וקרוב כמו רחוק
ואין מילים
ואת פה כי את שם
עולם של שבילים
ואין לי מה להגיד
כי
הכול
כבר
יודעים
הייתי רוצה
ועודני
להשיל את העור
שהנני
ולהביט תחת
פנס שמש
ולחלוק
עם כל מי שירצה
את שרטוטי תשוקתי
ורציתי להיות
באינני
עבור אפשרות
של לראות
גם אותם
מביטים
באתה
שהרגשתי
ובעצם
כל זה
כבר קיים
ועכשיו מישהו יאהב ~ גם הפרח מביט
ועכשיו
מישהו
יאהב
אותך
כמו
שרק
את
יודעת
לאהוב
גם
הפרח
מביט
על
משהו..
הפיצול
את כל הזמן מרגישה
לא כי את כל הזמן
אלא כי אינך לבד
ונחזור אל עצמנו
מפעם לפעם
לעיתים בעדנה
לעיתים בבהול
ונהיה אוהבים וזרים
ונלמד את שינויי הכאן
נחגוג אובדן
נכאב הולדה
נשקיף עד שנראה
מהברה ראשונה
ובהתעוררות
נפקח עיניים בהתפכחות
בטיפוס
נתאחד דרך קירות השאלה
ונאזין לניגון העדין
הזורם כמו פלג מים שקטים
ולעד ישטוף אותנו
עד שנרגיש
פיצול
אתה כל הזמן מרגיש
לא כי אתה כל הזמן
אלא כי אינך לבד
ונחזור על עצמנו
פעם אחר פעם
לעתים באדווה
לעתים במבול
ונהיה הפכים וזהים
ונלמד את תעתועי הזמן
נכאב אובדן
נחגוג הולדה
נשתקף עד שנביט
נחצה את הגישוש
את עמקי ההכרות הפנימית
ההתוודעות לאחר
הנפילה
נסתעף במפלי הסלידה והתשוקה
נרוץ יחפים על הגבעה
כדי לרקוד את כל הטרם קרה
ונאחז בידיים משחררות
עד שנדע
שאין
