רשימת השירים
רשימת השירים
על אדן החלום
על אדן החלום
וכיצד אלמד להיות
שאלתי אותה
בוא
תהיה
היא ענתה
מה עושים עם מילים
מה עושים עם מילים
ישובים יחד לחוד
בין מגוון פרצופי כסאות
מימיננו מראה
משמאל דלת יציאה
וגבנו נשען על הקיר האיתן שמאחור
מולנו על במה מוגבהת קמעה
סופרים, פסיכולוגים, אנשי רוח ודעת
מביעים במילים דעתם
על חברות
כוס התה בידך
ידי בידי
ואת לידי
ואני לידך
והמילים חברות של כולם
וכשאת רוכנת לפנים
למשמע מילת הזדהות
או רגע של פְּנִים
כל רצוני הוא להעביר אצבעותיי
תחת הבד העוטף את גופך
ולשאול בעצמי שאלות על גבול ומהות
על חברות טרם דעת
אהבה של לגעת
הנני
הנני
צועד
בגבעה הזו
לא
כי
בִּרְצוֹנִי
אלא כי
צְרָכַי
ואם כבר
להתהלך
במקום
שכזה
אז
לפחות
יחפים
נקודות השקה
נקודות השקה
ביני ובינך
בוהן שמאל של רגלך
בשקע תחת פיקת קרסולי
אצבעות סופך מלטפות את מותני
אוחז ביד פרושה את מלוא אמתך
וראשי נח על כרית ראשך
מודדים מרחקים בַּניחוח
גומעים נשימות של העור
טובעים בַּמיזוג
ואין הפרדה
בין את לאתה
נושקים לנקודה בה מתקיים
רק
עֵת
לעתה
אהבה אינה נמחקת..
אהבה אינה נמחקת בשדות הזמן
הנעלמים והמופיעים הם דברים אחרים
דומים לה, שונים ממנה
אך לא היא
כל מתיי
כל מתיי פוסעים עִמִּי
בחבל ארץ היום יום
בְּמַבָּעֵי חלוף על פני
כמו בבריות המוכרות
והם דוברים מילות מצפן
והם נושפים שתיקת יודעים
והם חולקים כוסותיהם עם מים
מלמדים אותי חיים
יחף
כשאני יחף
מותר לי לרקוד אדמה
וללגום מים
לנשום אוויר
כשאני יחף
אני עגול
כמו כדור
ויחיד
כמו כולם
כשאני יחף
מחובר
ופשוט
יפה, כה יפה
כשאני יחף
אני אחד בנינוחות
מביט מטה מעלה
אצבעות יודעות
משטחים רכים
אני הולך ואני רץ
קופץ ונכנס
יחף
יחף וחף
מטביע בלי לטבוע
נמצא ונעלם
יחף
מושלם
יחף
מושלם
עד קצה הגוף
וקצה המחשבה
כשאני יחף
אני יודע
שאני במקום
הנכון
והעולם יכול לדעת
שטוב לי
שאני
נמצא
פשוט שכבו שם..
פשוט שכבו שם
בזמן
שהעולם
הסתובב
פשוט שכבו שם
אחד
עם
השנייה
איילת
איילת
עודך ישובה בפינה של כיתה
לוגמת מילים
דהירה נינוחה
זכורה לי חולצה
ושתיקה
ומעט של פנים
זכור לי גם שמך
אך לא שמץ על פיסוקים
ובחלוף מרחק קט
פגשתי בך שוב
רגע לפני שיצאת לסיפור משלך
שם אני הייתי ישוב
ואת זו ההולכת
והיום כשאותת לי העץ
והנהנה אדמה
יכולתי לתהות מחדש
על אמיתת תקציר נושנה
לאיית שם שנשכח
תחת משפטי התקופה
לשאול אם תחפוץ לארחנו
איזו שורה או פסקה
ואם נרהיב עוז
אפילו כריכה
נקודת ייחוס כללית
נקודת ייחוס כללית
אם לא נתקע איזה קוץ
באיזו רגל
לרוב,
הכאב יהיה בלב
"דשא סינתטי"
זה לא "דשא סינתטי"
–
זה פלסטיק סינתטי דמוי דשא
יום אחד אספר
יום אחד אספר
יום אחד
כל זה יהיה סיפור שאספר לך
רחוק ומתוק כמו יומן נעורים
אספר
איך הרגיש להיות גבעול בשדה
ואיך ביום זיכרון רציתי לשכוח
והגלים
שטפוני תמיהה
עד כי לא יכולתי יותר לבקשך
או לבקש כמותך
אלא רק להמתין
על החוף
לבואך
תמימות
תמימות
ולפעמים עם רגליים בחול
אני עדיין הילד הקטן
אוחז במסוק צעצוע
מחכה לשמוע הצילו
מול הנוף המשתנה
מחכה לטפיחה על השכם
כי ידעתי
איך כל זה ייגמר
על שפת הספה
עדיין מחכה שתנקשי
על הדלת
כי תמימותי הקסימה אותך
קצת בדומה
למחשבה הזו על מותי
ואיך יגידו אחרי נבירה במגירה
"לא ידענו"
מצפן
מצפן
ביום ההוא שצריך לזכור
עצרו מליונים
גם אנשים על כביש ששמו 6
עמדו דקה בדומיה
האם
הביטו מערבה
או לפאתי מזרח?
הקול הפנימי
הקול הפנימי
הקדום
הזוכר
המושך רצועותיי
מעצב חריצי עורי
משכים רגשותיי
מתעקש ליידע
לנפנף בדגל
לרעום בשתיקה
שאדע
בכל לילה חבוק
שעיניי עדיין
נעצמות
לבדן
מתחת לנִגָּלֶה
מתחת לנִגָּלֶה
הואצו הנחלים
ואיתם ריקוד העננים
השעונים תקתקו ידיעותיהם
וההולכים על שתיים
ענדו מחדש גרגירים וזוויות מקל
הוחלפו אמות המידה
נשמט המידע
ואוחסן באי הידיעה
כמו קצה של התחלה
הזדמנות ישנה
להיות מה שיהיה
להשתנות במה שהיה
רגעים פשוטים ללא שם..
רגעים
פשוטים
ללא שם
תחושות
מוכרות
ללא בית
זכרון
ששכחתי
שטרם נולד
השתהות
שמש
באופק
שתיקת
שדרת
ברושי הלילות
התעוררות
האישון
היודע
דבר
שאת ואני
מתחילים
לגלות
כבר כתבתי לך
כבר כתבתי לך
כבר כתבתי לך
בטרם נפגשנו
על נקישות בדלת
ופסיעות שקטות
על שתיקה יודעת
רקמת זכרונות
כבר כתבתי לך
על זליגת דמעות
ושבילים בעור
על מפגש אצבעות
בחירה בלבחור
כבר כתבתי לך
על כמיהת לילות
וזריחת בקרים
על לבד של יחד
כנות מילים
כבר כתבתי לך
וכעת מתמלאים החללים
בין שורה לשורה
דימוי ותמונה
צבעי דיו זולגים
מדמיון למציאות
מפסלים מהות
אל תוך השתוקקות
כעת
לרצון יש גוף
לנתינה יש יד
למבט יש עיניים
לאהבה יש מילה
כבר כתבתי לך
וכעת
יש
לי
כתובת
לאמוד אהבה
לאמוד אהבה
בצעירותי
נהגתי לאמוד אהבה
בכלי מידה
של הקרבה
האם אני מוכן למות עבורה
הייתי
שואל את עצמי
איתך
איני יודע
איני מעוניין
למות
אולי איני אוהב
אולי
אין מידה
אולי
אני מתחיל לחיות
ויש את הדברים שאיני אומר לך
ויש את הדברים שאיני אומר לך
ויש את הדברים שאיני אומר לך
כשמביט בך ישנה
ובמרווח בין מדרגה למדרגה
כשאת עומדת
כשמאזינה
כשאת בוחשת בכפית
כשאת מותחת את ידייך
כשאת מרחק
כשאת קרובה
אחרי אני אוהב אותך
לפני מגע של זמן
כשאני בתוכך
כשאני לבדי
במקום בו אין לנו שמות
הסלעים זוכרים מניין
והעלים יודעים לאן
שם
אין מאזין ואין דובר
ומילותיי אלייך מתנגנות
בשתיקה
שאין לה סוף
איני כותב שירה
איני כותב שירה
מתעבר בה
מתעלס באותיותיה
מתאהב נוכחותה
נמצא בבלעדיה
פשוט כמו שלכת
דומם היער לאחר לוויה
טבעי כמו כאב
בין התווים ולא רק עליהם
לא מדויק לא ידוע לא כותב
הנולדים נשפכים מדלי זעיר
ובתוכו אַדְוַת עולם
שאינה זוכרת
כי נאספה בידיים רוויות
מהנהר הגדול
השוצף ללא הפסק
איני כותב שירה
אני פשוט אוהב
ללגום
ואת נותנת לי להיות אני בלי..
ואת
נותנת
לי
להיות
אני
בלי
אולי
אצליח
לתת
לך
אנוּ
אנוּ
אנחנו הביטוי הדינמי והמודע (בעיקר) לעצמו של
חוקי המקום
אנחנו התקריב של התהליך הטבעי המתרחש מעצמו ובכך מהווים עדות חיה לחוויה
אנחנו מד הזווית היד הרושמת מהות השרטוט
ותוכן הכיוון
אנחנו ההווה העתיד והעבר גם יחד –
מבחינת פוטנציאל, מבחינת אפשרות תפיסה
אנחנו בדיוק מה שאנחנו אמורים אף פעם
להיות
כניעה
כניעה
אני רוצה להיכנע
כך שגופי יתקבל אל הקרקע
כך שידיי ישמטו
ועיניי ישקטו
ליפול דרך מפתן דלתי
ליום שטוף מגשם שטוף משמש
ורגליי הפצועות ישאו כאב ישן
אל מקדש שטרם הקיץ בי
אל שדה שלא נזרע
ושם לא אנופף בשום דגל
ולא אזעק זעקת קְרָבַיִּים
כי אדע
שנדמתי כיאות
ואני יכול להפסיק להספיד
את מי שהייתי
ולחדול מלהלל את מי שאהיה
נכנע כדי למות
כדי לחזור
כדי לשוב
לנשום
תדע כשאתה חושב עליי..
תדע
כשאתה
חושב עליי
אני
חושבת עליך
תזכור
איך נגעת
וידעת
אותי
ניפגש
כשהסערה
תִּשָּׁכַח
ונביט
בטוחים
בחוף
עיניים
טובות
עוד ישובו
לראות
שניים
בְּאחד
קו מתארך
קו מתארך
לפני שאני עוצם עיניים
ופוגש אותך במקום רחוק
אני נשכב על צד
ומביט בך
קו
מתאר
גופך
הנינוח
נשימתך
שינה
געגוע
מאז חלפנו
מאז חלפנו
מאז חלפנו
נדמה כי עליי לחשוב בזהירות
להמנע
פן אגיע לקירות סדוקים
עליהן מתנוססות תמונות ענק
בהן אני אוחז בך
בבטחה
ואת
את
את
אוהבת אותי
שוב השתהתי יתר על מידה.
בלי דימוי
הנה
זה כואב
בלי דימוי
שפתיים יבשות
כשהשפתיים יבשות
גם חיוך
יכול
להיות
לסדק
להיזכר מניין לשכוח לאן
להיזכר מניין לשכוח לאן
בלילה
בהילוכי בין עוצמי עיניים ומחבקי חלום
דימיתי עצמי ליודע
כי הבוקר יחזור
אך התפכחתי
כי יהיה זה אחר
אחרי שגם אני אשכיב את גופי
קיוויתי
שכשאקיץ
אֵיטִיב לדעת
שרצוני הכמוס אינו כבול בלהיזכר מניין
אלא לשכוח לאן
את. ואני.
את. ואני.
אני אהיה מה שאנחנו צריכים
כעת כשאין אנחנו
מרחוק אספוג חיצים
שלא יגעו בך
ולא תשמעי שריקותיהם
אלגום את המבול
בטרם ירטיב פנייך
ולא תדעי ענן
ומילים אשר בחולשתן לשתוק פצעינו
יִשָּׁמְרוּ בכיסיי
לא יראו אורך
ברחובות הצדדיים
בפינת השולחן
במושב האחורי
בואדי השקט
שם אהיה בנתיים
אפול בעבור שנינו
אשרת את הכאב בהסכמה
את לא תדעי
את תהיי מה שאת ואני צריכים
כעת כשיש אותך ויש אותי
נמענת
נמענת
אני
אוהב
אותך