רשימת השירים
רשימת השירים
שום שבר לא שייך לך
שום שבר לא שייך לך
בלי לדעת דבר
בלי לדעת דבר
אם הייתי יכול לדבר לך
אֶת ששוחה בי
אילו הרי געש היו נפערים
סירה קטנה
משייטת
בין יובלי תשוקה
ופלגי חשש
אם לרגע יכולנו לחלוק אי
בלי לנטוע כאב
בלי לפרוע חובות
האדווה האחרונה
תמיד תדע משהו
שלא הכירו אחיותיה
גם אם נדמה כי הרחיקו
לכת
ובין הדברים השותקים
לתרעומות של פירוק
אני אוהב אותך
בלי לדעת דבר.
יש חור בלבנה
יש חור בלבנה
מישהי הבטיחה למישהו
בין השמיכה לכרית
בלילה גשום
לפני בוקר בהיר
גוף לצד גוף
נשיכה וליטוף
לגעת בלי לדעת
שהם עוד קצת ודי
צחוק מגלגל התחלה
קיבה מלאה
מי מחייך בעכשיו
לא מריח ניחוחות בשלווה
מישהו היה מביט במישהי
כשהייתה ישנה
ומדמיין עצמם נשארים
מסכים לעצמו בשקט. בפנים
את זוכרת בכלל
מי היינו
כי היינו
לפחות כך נדמה
ולילה אחד מישהי הביטה מעלה
וראתה ירח בוהה בהם חזרה
ישר בעיניים חץ ללב
ומישהו לא הביט לשמיים אלא בה
והיום מבין ששכח
יש ירח לטפל בו
בזמן שהוא בה
ואם לא מביטים יש דברים
שלא קיימים
כעת,
יש חור בלבנה
הענקת לי כאב
הענקת לי כאב
הענקת לי כאב
ביופי שייחודי רק לך
אז אני פותח אותו לאט לאט
לא לקרוע את העטיפה
להגיע לעומק הלהב
בלי שריטה
שיהיה חד וחזק
עמוק
אינטימי
כמו שרק את יודעת לאהוב אותי
כמו שרק את יודעת להכאיב
ניתוק זר באופן אישי
כאב שיכול היה להיות שלנו
ועכשיו
רק שלי
איני האיש אינך
איני האיש אינך
לא אוכל להוסיף ולהצילך
תהום שאינה קוראת בשמי
לא אוכל לטמון זרעייך
באדמת ימיי
איני האיש
אינך האשה
אי שם בֵָּהָיָה
ברגע חסד נשימה
על מיטה רחבה
ליטוף ורוח קלילה
הבטחנו חיבוק
שלא נקיים
לעולם
מילותייך
מילותייך
מילותייך
לא באות אליי
לא באות
לא באות
נשימותייך
לא רוכנות אליי
ושעות
על שעות
לא תראי מתי
עוצם עיניי
ודלתות
נסגרות
כמו מכתב אבוד
וכמיהת הדהוד
ערימות
ערימות
דעי שלא תדעי
אֶת שלא אגיד
בלילות
עיניים טריות
עיניים טריות
כאבי אותך
חובק את אהבתי אלייך
שניהם צועדים יד ביד בלילות
חגים סביב מיטתי
כלוב צלעותיי
מקיצים אותי מעירותי
זו המרווה ניצנים טריים
קוראים בשמי מחדר סמוך
רוצים שאניק אותם כל שחר
ואני מתרוצץ עירום
חמוש רק בידיי
רוצה לחבק את כאבי
ולרצוח אהבתי
אך אף אחד מהשניים
לא יחוס על ליבי
לא ירפה אצבעותיי
אז חופר בורות
עד שהאדמה שוכנת בציפורניי
ושם טומן פיסותינו
בזעם ובתשוקה
באגרוף ובליטוף
עד שאצמיח עיניים טריות
אבן אחת שפעם אחזתי
אבן אחת שפעם אחזתי
כמו אבן הקריסטל
שקיפצה מידי
בתוכה כל האופק היה ממוסגר
וכעת חבויה תחת משטח עץ מוגמר
כך, כמעט כדרכו של אגב
כמעט כמו לא הייתה עִמי כלל
עכשיו היא טמונה לעד בחריץ של הזמן
מעליו עוד יהלכו כפות רגליים
לא ידעו את הנצח שתחתן
מעטים יזכרו
שהיא שם
אבן אחת
רגע קראה בשמי
רגע ליטפה בד כיסי
רגע ריקדה בלשוני
ומתוך ידיי
עת אחזתיה מדי
המשיכה
כדי ללמדני שניים
או דבר אחד
על אבנים
על אופק
עלייך
ועליי
