איזה אפור?
בין
השחור
ללבן
אין
דבר
מלבד
כל
הצבעים
כולם
טרם הצלחתי לקרוא
לבית אחר בית
יש בי ילד שמסרב למות
ואני עם הגרזן ביד לראשונה
אחרי משחק תופסת מתיש
מביט בו שואל אותי
למה אתה לוקח את המשחק הזה
כל כך ברצינות?
את יודעת
אני עדיין אוהב אותך
ולא כואב
האהבות החדשות שלי
אוהבות
שריפת גשרים
רק אחרי
שכעסתי
יכולתי
לסלוח
בדרכי לפגוש את ישראל אלירז
צילמתי תמונה
בה רואים שני בריחים
של שתי דלתות
מביטים
האחד בשנייה
באהבה
איני יודע כיצד לקרוא לה
כל זה קרה
כשהמתנתי למוכרת
שמונה ושלושים הפך לתשע ועשרה
כשהגיעה ועיניה נפוחות
אמרה לי
"היו אילוצים"
נאלצתי להמתין
אולצתי לראות אהבה
בין שני נועלי מעברים
וככלות הכול
גם פגשתי
מאז שעזבתָּ
אין נייר טואלט ליד מיטתי
לא נותר מה לנגב
לא את שלכת דמעותיי
ולא את זרעי אהבתךָ
הלוך ושוב (1)
אשה שקצת מצאה חן בעיניי
סגרה את השער האדום של גן הילדים
ואפילו שבה על עקבותיה כדי לוודא שנסגר לחלוטין
בחורה שקצת מצאה חן בעיניי
חלפה על פניי כרגע ברציף הרכבת
ואז חלפה בשנית בכיוון ההפוך
ואז חלפה בשלישית בכיוון הראשון
אתמול בשעה זו
היו עננים פריכים וסמיכים
עם קווי מתאר זהובים שהדגישה השמש
כעת יש שאריות של נוצות
גם הן יחלפו
מעניין מה שלום השער האדום
כמה לילות
עוד אפרד ממך לבדי
עד
שאתייחד
–
יחיד ומאוחד
לכל אדם
מלחמה אחת
הקרבה אחת
אהבה
אחת
ואז
היה שקט
ומה שנותר ממנו
וזה כאב
כמו שרק אמת יכולה
להעיר
הלוך ושוב (2)
להתחיל מחדש
לשאת רק את שמי
וטביעת עיניי
לזכור רק
שרציתי
להיות
מי
שאני
השחקן ללא במה
מתאגרף נטול כפפה
קשה לשחק במלחמה
ללא מלחמה
יש סיכוי
שכשאפגוש בך
לא ייכתבו יותר שירים
אז איך הייתם מגד[י]ר[י]ם אותי,
פסיכולוגים יקרים?
כוונה
כנות אמיצה
העזה
כאב
שחרור
המדרכה נועדה לשוכחים ולמוכרחים
הכביש נועד לממהרים ולסבלניים
והשביל נולד לאלו
המסוגלים להפוך
צעידה במקום
לנוף
תזכורת לעצמי:
אל תבלבל
עטיפות
במתנות
סוף סוף
אני רוצה שתהיי כאן
כדי שנוכל להתבונן
בפרח
ששתלנו
עוד בטרם נזרע
כשהיינו
צמאון
חסר גוף
תשוקה שקטה
ייתכן
שאני משתדל
להשקיט
דבר
שראוי
ללבותו
..
את לא הכאב שלי
כמו שאני לא האהבה שלך
אפשר לרחוץ ידיים
כי הכאב שלי שלי הוא
ואהבתך שלך
אפשר לומר שלום
וכאבך קשור אלייך
ואהבתי אליי
אפשר להביט בעיניים
לאהוב את כאבך
לכאוב אהבתך
כעת סיימתי
אפשר להמשיך..
איך תעשה זאת בעצמך?
עשה זאת בעצמך
מי את?
הוא שאל
עת העז להיכנס
לתוכה
היא לא ענתה
תזכורת לעצמי 2:
אל תבלבל
קביים
ברגליים..
מתי
אני
יכול
לאהוב
אותך?
תזכור את
לעצ
מי
א ל
תבל
ב
אל
לחוש ב ב להרגיש
תם
כל שצֶלֶם בחדרי החושך של הלב
וכל אשר שמעתי אודותיי
אמש
אהבתי בך
בלוויית שירייך האבודים
כעת
משלמדתי לשתות מים
אוכל לשוב למפתן מותנייך
רווי בדיו האגמים
ולכתוב אותנו
בצלילות שקופה
בחסד
סוד
ימים
חולפים
ובעצם אולי לא קרה דבר
ובעצם אולי לא קורה דבר
ובעצם אולי לא יקרה דבר
אני רוקדת בכל מקרה
בוטל היום
בוטל הלילה
חיינו
הפכו
קו
גל
ארוך
של
רגש
בחסות הנוף הנשמתי
כל מקום הוא נוף
.
עם הצומחים יש לשוחח
בגובה פניהם
.
ממה עשויים מיכלי
חיינו?
היכן תניחי ראשך
ליבך
ידייך
שפתייך
מבטך
מה ינטול אותך
ותנטלי אותו
לחיקך
מיכל חייך
.
ממעיין מי הטלה
לאור אש הדגים
.
לפעמים אנו משוחחים בסימנים לא לנו
.
הטבעיים טווים קורים
שורשי מהות
.
בדקי
את רכותו
של הדבר הכי
קשה
.
חלל
יכול להיות
חדר
לב
או
דף
.
ומי שלומד לקבל
מקבל
תשובות
לא מקבלים משאלות
תשובות
מקבלים מבחירות
לפעמים
עלינו לקבל
את הדברים
כמותם
איפה
השארתי
את
.
.
.
שאריות
תשאיר מאחור
תזרוק
תשכח
רסיסיך
הם חלקיך
אין פירורים בהווה
אין בחייך שארית מיותרת
כולך אתה
אל תשאיר מאחור
אל תזרוק
אל תשכח
תאסוף
שק גיצים
שמיכת מים
קופסת שאיפות
מפת שורשים
אתה כולך אתה תמיד
אין שאריות בהווה