רשימת השירים
רשימת השירים
זה לא שורף כמו פעם
זה לא שורף כמו פעם
מילים שלא חותכות
קול שלא שובר קירות..
לא בא לנו להרביץ לדלתות
קצת לבנים וקצת טיט
יסגרו את כל הפיות
בדרך למטה…
הם מחייכים כשמכוונים את המצלמה..
הם מחייכים שמכוונים את המצלמה
מעניין איך הם היו נראים מול לוע של אקדח
סדרו מהר את הלבוש, שלא יהיה דבר חשוף
תסתכלו..תתמוגגו…בעוד עשרים שנה..
לאחרונה הבגידה נהייתה באופנה..
למחויבות כבר אין משקל
עבור נתיב, שנה פרצוף, החלף בן זוג
זה לא קבוע, זה מחיר לפי שעה..
אז אין יפה יותר מאישה באמת יפה
אין אמיתי מדברי השיכור
אין צבעוני מתמונה ש/ל
המקום הכי צפוף הוא המקום הכי חם
וכך נזכור את זה, עטוף בשכבות שמנות של צביעות
הרי יום אחד תתעורר, זריקה של מציאות
אולי תזרוק הכול מהגג ברגע של בגרות
אולי תיקח מספיק סמים כדי להרגיש כמו בילדות
זה לא חשוב עכשיו, תן חיוך! מצלמים…
מוזה נותנת מוזה נותנת מוזה נותנת
מוזה נותנת מוזה נותנת מוזה נותנת מוזה נותנת מוזה נותנת מוזה נותנת…
הצגה נשפכת וזה אני שנשפך מאחורי מסך מורם
הבמה רטובה, רטובה היא גם בך
מרגיש צורך לחצוב…עמוק..
יש שם משהו בתוכו, לא מאולף, זקוק לליטוש
אמיתי ורך, רק צריך צעקה שתחריש את אוזניו
או צריך לחישה שתהדהד לו חייו..
הוא אומר הבגידה לי מזמן כבר לא חץ בלב
בדידות היא עוד כפתור לאיש שעוד לא אוהב
כל זאת, ראי של עצמי, הבהיר שראיתי מזה שנים
חבל דק, בין תהום, צל תריסים מסמרים
אלפיים עיניים נישאות, רגש אחד, דקות ספורות וחיוך שנגמר.
נגמר לי.
מוזה…לך תסביר…
מילים פשוטות מדברות יפה יותר..
מילים פשוטות מדברות יפה יותר
כיף להזכר באני ואת שעוד לא היה..
אולי מחר יקרה דבר שירגיש יותר מוכר מזה
יותר מוכר מזה..
חיוכים מטושטשים עם חומרים מטופשים
שלא צריך בכלל.. אבל זה בא בחבילה
אולי מחר זו נפילה לתוך סימן של שאלה
סימן של שאלה
השתקפות בתוך אגם שחשבתי למושלם
ותמיד מתברר לי שאני
חושב יותר מדי
חולם יותר מדי
עלייך.
גבים מופנים לכיוונים לא נכונים..
גבים מופנים לכיוונים לא נכונים
יש דלתות שצריכות להשאר נעולות
כשנישבר אז כנראה אני אהיה שקוף
ואת תהיי חותכת
רגשות כמו זכוכיות
צמתים ללא פניות
אל תסתובב.
מדרון
מדרון
ושוב אני ואת יורים יריות פתיחה
ופחדנים מדי להשאר ולאסוף את הגופות
זה משחק מוזר, לצאת לדרך, לחפש סדקים בעיניים
כאלה שיתנו לנו אישור להכנס
אז מי נשבר ראשון?
זה לא חשוב כי בסוף אף אחד לא עומד על הרגליים
בתוך ראשי דלתות מלאות אבק חורקות
ואני למדתי לדחוף משני הכיוונים
ולמרות שהתפללתי שאצליח להשאיר אותן סגורות
הן תמיד בסוף סוטרות לי בפנים
העולם שוב מחליט לשנות כיוון
בשבילנו זה להמציא מילים זולות של אמון
זה מתנקז לתחושה סבוכה עמוק בפנים
שעכשיו היא מחייכת ובבוקר ללא רוח חיים
כשנפילות אתה מפסיק לספור
זה שלב שכדאי לעצור
חבל שבן אדם זה חיה
שמעדיפה רגשות אשם על רגשות חרטה
מי נשבר ראשון?
אחת
אחת
אחת נוספת שעומדת בפינות
אחת נוספת שלא תציל את עצמה מכאן
אם פגיעות הייתה שקיפות
אולי היית שלי מזמן..
אחת נפרדת שבולטת כשהשמש יורדת
אחת פשוטה, עם עיניים לרצפה
כשהראש מסתובב, לא חושבים על כלום
אולי, חושבים בעצם על הכול..
אחת שתעלם מהר מדי
אחת שהעולם לא מבין
אחת שטובה לפה מדי
ואולי, אני יכולתי להבין..
זאת את שקבורה מתחת לשורות
זאת את שמתהלכת בין ערימות של קלישאות
ואני.. אני פה רק בשביל לכתוב.
-
עצוב לחשוב שאני פועל רק כשלוחצים על הכפתורים הנכונים
בינתיים אני טורף בשקיקה את מילותיהם של אחרים
הם תמיד צעקו עצמם טוב יותר
הם תמיד מתו לפניי..
הן שוב באו לבקר, אלו שסגרתי בפניהן את שערי ביתי
עולות במדרגות, מתרפקות על מפתני
לעזאזל הכול, אתכסה רק בשקיפות
ירייה אחת בחשכה, אולי מחשבה רעה תמות.
"אפילו לי"
אז זה מגיע לטרמפים וגבעות יפות,
מכוסות באלפי קווים אדומים שהייתי רוצה לשים לעצמי.
הפתיחות שלא הכרת מעולם מפצה על
הסגירות והבדידות שלא תחווה אף פעם..
בתמונות יכולנו לחייך יותר רחב אבל רק עכשיו
הניצנים הישנים יניבו פירותיהם הרקובים
ואם לרגע חשבת שנמלטת מהקליע המהיר ביותר
אז לא הודיעו לך שזוהי מחשבתך ומישהו
חייב לך התנצלות. לכולנו.
כי החומר שיש לנו בראש לא יצא בעזרת
אף תרופה.
אף פעם..
ובשורה התחתונה,
הצבא דפק "אפילו לי" את הצורה.
שחרור
שחרור
אולי הגיע הזמן לשבור את הכלים
להטיח את הכול כנגד הקירות האבלים
בלסתי את תבשילי הגדרות עד בחילה
ועכשיו ברצוני להטיל ספקי
על הפודיום, מולכם…
בשטחים המפורזים ארצה להתהלך
עירום מכל שריטה או צלקת
שעקצתם בי.
שם, במפגן שבו רק צלי שלי,
יהיה זה שיטיל עצמו על האדמה
אקווה למצוא מנוחתי.
לא.. לא בחיק הבדידות
כי אם בצל מציאות ערבה יותר,
מחבקת.. מחובק בתוכי.
הקונטרסט הוא מה שנותן לי משמעות
הקונטרסט הוא מה שנותן לי משמעות
שוב את לוקחת אותי מטושטש מדי
מתי הם ימצאו אותי?
רציתי לחזור למעלה
את שורטת עמוק מדי..
מספיק דם בכיס, לא מספיק אומץ לברוח בזמן
רחוק זה טוב, רחוק נהיה קרוב
וצלילים נמוכים בגובה
בונים את החומה
אני סטטי כשאני חושב עלייך
סינטתי כשמדבר
תמיד הסצנות שאני רוצה שתראי
נשרפות במחשבה רגעית
אני הייתי שם, אני יודע
עכשיו זה רחוק מדי
אני רוצה לחזור
אל תנסו להרגיש כמוני.
ודרך אגב, אל תטעי,
זה לא קשור אלייך.
רציתי להתעורר היום אחרת..
רציתי להתעורר היום אחרת, בתוך המרצפות הנכונות
התחלתי לשאול את עצמי אם זה באמת צריך לקחת כל כך הרבה זמן
ההמונים מתחבטים בין יהיה בסדר לסוף העולם
ואני קבור במקום רחוק וזה לא מרגיש כמו פעם
המסכים נכבים מוקדם מדי עבורי
הסובבים לא מנחמים מספיק נכון
שמיים שמשקרים בתוך ראש מבולבל
שאלות ללא תשובות, שאלות ואז ליפול
כשזה כואב באמת..
כשזה כואב באמת, ואתה מתנפץ לרסיסים
שם המשמעות נוזלת מדברים פשוטים אל תוך קופסאות גדולות
והבור שהשארת מאחור, מחכה מעבר לפינה
כי הרי מה זה בשבילנו לתת לו טרמפ הביתה?
ככל שזה רחוק יותר, אתה מצליח לנשום עמוק
מספיק קילומטרים ושפורפרות של טלפונים מפרידים ביניכם.
אני מצליח לראות עכשיו, מעבר לקיבעון ומעבר לדמיון
כי זה מולי, הלוואי והיית יכולה להשאר..
חבל.
תאבון
אז אתה מפסיק לשתות
מפסיק לעשן
מפסיק לאונן
מנסה גם להפסיק לחשוב..
מוצא את עצמך רץ עשרות קילומטרים
לכל הכיוונים
ורואה אבודים
עד שעות הבוקר המוקדמות..
בהתמוטטות עצבים
שואל את עצמך מי מדבר?
אתה או הוא
והוא לא עונה
אז מסיק מסקנות..
הספקתי להרוג מספיק אנשים
ולשבור את הצום
ורק עשר בבוקר..
אפשר לאכול ארוחת בוקר..
בתאבון..
אני אקח צעד אחורה..
אני אקח צעד אחורה
את תוכלי להנות מהמרחב
הפעם כולנו ניפול בדרך שלי…
גאווה זורמת בכביש דו סטרי
תזהרי, זה יכול לשרוף
מי כמוני יודע…
בעזרת המחשבות הנכונות
אולי אני אצליח לזכות
בפיסה של דממה
השקט.
מרים את הראש
צועד במקום
יודע מספיק
שוכח לחלום
בונה עוד גלים
אשתוק אם תרצו
אמצא לי פינה
לברוח מכלום
אין כאן רגש צורח
אולי אבד לי הכול
מצטער ששיקרתי בדף
אולי נגמלתי מלסבול
אני אמשיך למחוק
חיוכים כתחביב
אני אמשיך לצחוק בתוך כרית
ואמשיך להכאיב
אל תגידו שלא אמרתי…
אל תגידו.
מה קרה
מה קרה לכל ה"מבוגרים"?
אולי גם אני אהיה טיפש אחרי גיל 30
כמו השניות, יעברו השנים
ואני פתאום מדוכא, רוצה להאשים
מה קרה לכל הצעירים?
גם אנחנו לא יודעים, מה אנחנו באמת רוצים
כמו השנים, יתחלפו אנשים
דור חדש, בלי שאיפות להגשים
מה בעצם קרה לי?
אני כבר לא משרת את המטרות של עצמי
כמו אנשים, גם שירים משקרים
אז איפה האמת, אולי היא בפנים
מה בכלל קרה לעולם?
כשבאמת צריך, אז איפה כולם?
כמו השירים, רעיונות נגמרים
בסוף נמצא את עצמנו בלי כלום
אני לא רואה את שראיתי אז..
אני לא רואה את שראיתי אז
זכוכיות התנפצו מקרוב
אם אפנה מספיק פעמים
אולי פשוט אשאר במקום
עטפתי עצמי בשלווה שברירית
זורק עוד עצם לגרון
אם הייתי מפסיק לשאול את אותן שאלות
אולי לא הייתי עונה אחרון
זה רק אני עכשיו, זה כל מה שיש בראי
אף פעם לא היה קל להיות רק עם עצמי
להתמודד עם הפחד כדי לצעוד בלי לחשוב
להצליח לשקוע ולהבין מתי טוב
אז אם דאגתי לרגע, שהרגע אבד לתמיד
אני נושם אוויר עכשיו
והכול יכול לעבור ולהשטף רחוק
אני נושם אוויר עכשיו.
-
With our back against the wall
Maybe today we’ll spit a piece of truth
It’s time to resign from the “gain control” circuit
I just hope somewhere, someone waits for
what I have to give.
I just hope somewhere, someone is waiting for
what I NEED to give.
לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
כל מה שידעתי, או חשבתי, נמחץ
נמעך, נמס לשלולית של תמיהה
אני מוצא חיוך לא ברור במראה
ששואלת את עצמה את אותן השאלות
קופץ מתהום לתהום, מדלג על הכול
על מחר ועל היום
הזמן נמרח על פרוסה של שפיות
מבחוץ שגעון מבפנים רק מהות
מתפרקים על שברים של בנייה חדשה
עוד דלק זורם בי, מבעיר מחשבה
אני נטול רגליים, מדדה ובוכה
וצוחק מתערבב ושוחה
ונרדם ועוד ער, ושואל ובוער
ויש חום וקור והכול מתערער
ואין מילוט חוץ מהמתנה
כדי לחזור לתוך כלום, להרגיש
שוב עטוף, עטוף וערום
שלושה מחוגים מלווים אותי בדרך לשם
ואני מגיע, רגוע, מקבל, נכנע
עד הפעם הבאה שאצא מהשבלול
שיהיה בי פיגוע, שארגיש שוב מהול
עד הפעם הבאה שאולי אתקע
וארגיש רק נכון, ללא פחד, בלי תקרה
אז אם תהיו באיזור, רק תגידו שלום
כי אם אני אאמין, לעולם לא אחזור,
שלילת שבירת סכרים
הצעידה המונוטונית של שלילת שבירת סכרים
כבר כואב באצבעות וכואב במפרקים
זה מועיל או זה מזיק לי, וגומע מרחקים
הפרפרים כבר לא בבטן, הם נכבו כמו פנסים
חריקת סיבוב מפתח באחד המנעולים
ודורך על עוד מליונים, מתחתיי, הם חלודים
ההמון בועט קדימה, מתאבד בריבועים
רוצה לצאת כבר מהדופן, שורקים באקדחים שלופים
שרטוטים נצבעים בשקט, במקומות שאין שומעים
נשרפים כבר בו ברגע, להסתיר מפני אורחים
אני שואל את זה עוד פעם, התקליטים תמיד שרוטים
אין קול ואין עונה, שותקים ומקבלים
אם הכול כל כך ברור, מדוע יריות בחשכה?
אם הכול אמור לקרות לי, אז איפה חופש הבחירה?
אם אני לא אספיק גם ככה, אולי עדיף לי כבר עכשיו,
ליפול לתוך בורות של כלום ולחכות שזה יכאב.
דגים
דגים
דגים בקופסא, אז לפתוח פיות רחב, גדול, יפה מאוד
בחוץ צבעוני מדי
נצלם אתכם שחור לבן
אלה הקירות ואלה החוקים
אמונות תקנו בדרך הביתה
כרגע אין הרבה ויש הכול
תלוי איך תגיבו, תלוי אם תחליטו לסבול
ים, יבשה, ים יבשה, ים יבשה,
ים.
המקום הכי בטוח
המקום הכי בטוח
את במקום הכי בטוח, הכסא שמסתובב
צלילים מדוקדקים, את מכירה ת'מספרים
והמקום הכי בטוח, הוא אף פעם לא מאכזב
גם לא נותן עוד כוח, וגם לא נותן כאב
הוא לא נותן.
אבל זה המקום הכי בטוח, וכשמסובבים את הראש
זה מרתיע יותר מדי, להיות גבוהה וגם לדרוש
אז את צועדת במקום, אוכלת פחד וחשש
בוקר. צהריים. ערב. מה שלומך? מה המרגש?
בסדר.
לא פחות.
ולא יותר.
תמונה יפה
הוא מושל בארץ
היא מתחננת שתקנה את העוגה
והם… הם רק רוצים לבהות בתמונה היפה..
מתי חולמים עליי?
היום אני מתחיל עוד שיעור חדש
וכולנו תולים את הספר מאחורי הדלת
לאן הוא טס? איפה הבית?
שחור / לבן
שחור / לבן
במראה שבורה בחילת התחלה
הגשם מטפטף בלי למלא את הדליים
הרעש צורם ומחריד זוגות אוזניים
תחת שורת ברושים עקומים
ואז מואר לי החדר במחשבה אדומה
ששרה שירים ורוקדת עירומה
על דשאים ירוקים ששרועים עמוק בלב
עיניים עצומות ורעב שרעב
הסטירה מצלצלת, אני מרים שפורפרות
יורד על ברכיים, מקלות, יריות
ריצה על פסים, שחור, לבן
נפילות לתהום, בין חלל לבין זמן
סחרחורת של תמיהה וסימני שאלה
ולא צריך התשובות, רק חיבוק וכמיהה
כי כבשתי הכול ומכרתי בזול
לקבצן בשמיים ולמלך בשאול
וכששתי הקצוות נפגשים בתוכי
הגל שנולד וזה שהים רק הקיא
אז אני שוב לומד ויודע איך זה להיות
מוצף טיפות מוות ושמח לחיות
צועד לבדי בחוף האדמדם
אני צועד לבדי בחוף האדמדם,
השמש שוקעת וזורחת בים ולא מחליטה מה עדיף
אני נותן לה לנוח
החול רוקד עם כפות רגליי,
אני נותן לו להוביל
דממת הגלים מתערבבת עם רעש המוסיקה
הדים של רגשות מתנפצים עליי,
על המזח שבראשי
והשמיים משחקים את תפקיד התמימות
בוהים בי דרך משקפת רחוקה, נותנים לי לתהות
ואני מבועת ונרגש מהמחשבה של מה שיש לי ביד
והתחושה הזו מחממת את כולי מבפנים
ופותחת לי דלתות מכל הכיוונים
מים ניתזים ושוטפים זגוגיות עיניי
קרן אור מסנוורת ומבריחה את כל פחדיי
והשנייה הזו, הרגע הנתון
זה אני וזה, זה המון.
שלווה.
כשזה טוב..
כשזה טוב, אתם לא באים לבקר
אל תחשבו ששכחתי..
השריטה אוכלת בדרך פנימה
יודעת בדיוק איפה כואב.
אושר, זמן רב לא נפגשנו,
איני יודע בדיוק איך איתך לנהוג,
ותוך שנייה אתה מגיע
אני מסומם
אח….
אתה באמת טוב…
זה מי שאנחנו..
זה מי שאנחנו, המתנדנדים בסיפונים
אנחנו המטפטפים מקצוות העלים
מופשטים ופשוטים, סבוכים ובוכים
ומודעים למעט שבעצם יודעים
כן, זה אנחנו, מפגינים במרכזי הצמתים
במוחינו לפחות, במקומות השקטים
אותנו מניע כל רשרוש, כל גרגיר
בולעים בעיננו אף את לובן הקיר
בתוכנו זה ים רגשות ופרפור מחשבות
גועשים עם שינוי, משתנים בחצות
אנחנו בולעי בורות דיכאון
ואנחנו קופצים מהרי ניצחון
ההדים של עצמנו חוזרים ברבבות
מגּוּשִׁים שם באופק, באלפי הצורות
נאבקים בכל בוקר עם סימני שאלה
בדרכנו האיטית למהות מטרה.
אהבה ומבט ראשון – תשוקה
אהבה ומבט ראשון – תשוקה
ליטוף של אצבע, חיפוש של טביעה
מגע העיניים, לנשוף, רגיעה
קפל בבד המכסה שלמותך
קנאה בו, שהוא מרגיש את כולך
הנוף משתנה, את נשארת שלמה
בעולמך הצנוע, במקום לא נודע
ואני הנווד שיוצא ללא כל
לחפשך במדבר, בין כל גרגיר חול
פיסול של פנייך, משחק חשיבה
השלווה והשקט שאת לא מקריבה
ואני הפשוט, אתקע בין פסים
אפול ואשבר לאלפי רסיסים
אלומת אורך המטושטש מתרחקת מעיניי
צללים מופיעים וזורמים מידיי
ולא נותרה לא סירה, לא עוגן, לא מצוף
אני אשטף ואתעורר לבדי על החוף
אהבה ומבט ראשון – תחושה
אהבה ומבט ראשון – תחושה
את מעירה פנסים משינה ארוכה
ברחובות חשוכים ששכחתי את שמם
ניפוץ מנעולים, שריפת הגשרים
בוערת בפנים, אולי תמיד היית שם..
וכעת, אני מסוגל לטפס עד כלות הכוחות,
לרוץ נגד הרוח..
אולי רק עכשיו, נשימה ראשונה, התחלתי לחיות,
אולי רק היום לקחתי ביס מתפוח..
תחושת חוזק כמו דלת ברזל
שביר כמו מגדל של קלפים
את מערבבת את כל מה שאני
הטלת הספק בשוכן שם בפנים
וכשאת אט פוסעת, מתרחקת בנוף
אני דומם ופחדן, רק בוהה..
אין נציב מלח ואין מבט לאחור
בחוץ קליפה של עצמי, בתוך, משהו שונה..
אהבה ומבט ראשון – אכזבה
אהבה ומבט ראשון – אכזבה
עכשיו אני כבר רחוק, מתאמץ ברגע ההוא להיות
דמדומי מחיקה משנים זכרונות
ישבתי מולך, מבטים חטופים בהשתקפותך בזכוכית מבריקה
יצירה שלא מפחדת לרקוד לבדה
רוצה שתלכי בכל השבילים שאני
ובתוך שדותייך לקטוף תחושות לעצמי
עיניים רצות, רכבות נכנסות ואת ישנה
עיניים רוצות, דלתות נפתחות, תחנה אחרונה
בשבילך, לא בשבילי
אז אני נשאר
דמות מעבר לחלון
אין נפנוף לשלום
רק תחושה של משהו שטרם נולד
ונהרג כבר היום
את נשארת בחדר הדמיון
אני סופר מרצפות במסדרון
אין לי את שמך, לאן רגלייך פונות?
אין בי שום הגיון ואף לא אחת התשובות
רק לנשום איתך
לנשום איתך.
עיניים עצומות ורואה הכול..
עיניים עצומות ורואה הכול
נקישות בדלת, לפתוח או לסבול
מתכסה חזק חזק, תנשום אומר מחנק
עיניים פתוחות, רואה הכול.
אולי גם אני חלקיק במכונה שזועקת
בקולי קולות רק כדי ידעו את שמה
לבד זה לא מספיק
יושב בגן עדן, רגל על רגל
זה לא מספיק
מיטב התחושות, הרג ספקות
זה לא מספיק
קצף חיי על קצה של כוס
זה לא מספיק
שמש מעל, מאיימת לנגוס
וזה לא מספיק
עשרות אבנים, חשות את רגליי
זה לא מספיק
לב אחד, צורח עליי
זה לא מספיק
משא ומתן, שבירת הסכמים
כי זה לא מספיק
צריך רק אחת, שתרגיש מבפנים
לבד זה לא מספיק.
נראה שהמלחמה נגמרה..
נראה שהמלחמה נגמרה, אז אני יכול להרים את הראש
ונחזיק את העולם משני צדדיו
אני שבור מדי בשביל להרכיב את הפאזל שלך
זרקי לי רמז, שלחי עוד קלף
מתקלף מבפנים כדי להגיע לגרעין שבחוץ
כשנבכה דמעות גדולות, החיוכים יגבהו בסנטימטר
רק אל תקני אוזניים משומשות
רק אל תעני הלו מתוך שינה..
אני מחליף את הסדינים כדי לישון עם הלנשום
אני צועד אחורה ומדלג לי על עוד יום
אם היית קרובה אולי הייתי יכול לחלום
מה כבר נשאר לומר בין שלום לשלום.
שיניים חורקות, לועסות כף אדמה
אבק דרכים מסתיר לי הר ברור
אם תצטרכי יד או מחשבה אל תתביישי
רק אל תיפלי שוב מהבור.
התמונה על הקיר כובלת אותי..
התמונה על הקיר כובלת אותי
מסגרות משאירות במקום
ואני רוצה לרוץ
דביק פה וקשה לי לעוף
אני לא קונה יותר פשרות
לעלות גבוה, לא גבוה מדי
לצלול עמוק, לא עמוק מדי
אז די. די. די.
מחר "השמש" תזרח מחדש
ואולי אני אהיה דף חלק.
מי מוחא כפיים לבד בחדר?
מי מוחא כפיים לבד בחדר?
נולדתי לבד ואני מת עם כולכם בתוכי
זה הנהר שלנו, זו המראה שלנו
אין אוויר במערבולת
מביט
המשמעות נופלת בין הכסאות
וכשיש ראות טובה אז נושמים אפור
מי אתה בריבוע? מי אתה בלי קיבוע?
ואיפה אני נמצא בכלל?
אני אזיז את הקופסא
ונחפש את הגרגיר
ניפול יחד כמו זבובים
נדפוק שוב עוד ראש בקיר
מי אני לבד?
מי אני כששקט?
מי מכבה לי את האור בפנים?
איפה אנחנו בתמונה?
האם זיהית את עצמך?
מי מכבה את האור בחדרים?
Shelter
Shelter
I, couldn't see what was coming
I, couldn't know you were running
You, couldn't feel I was dying
Days, will keep on flying
Without us trying..
I'm still trying
To keep up..
With You.
אני אמצא עוד קונפליקט..
אני אמצא עוד קונפליקט
למלא בו את החלל
לא מסוגל ללכת ישר..
ואבעט בכל הכוח אם צריך
רק כדי להפיל עוד עמוד תווך
ואני מתחבא בעובי הקורה..
אם ידעתי מי מושך בחוטים
לא הייתי חותך, לא הייתי חותך
בימים כאלו אנחנו מעדיפים ליפול
אז זה אני אני אני אני אני אני
ואיפה הכול נמצא? אולי רק בתוכי
אין לי הוכחות שיש משהו שונה
אולי אם אני אגמר, לא יבוא משהו אחר.
הוא רק חושב, אבל לא יודע.
אז עכשיו השליטה בידיים שלו
מספיק שנים ומספיק נפילות
והשיער הלבן מספר את הסיפור..
אבל עכשיו חופן את ההדק
כמו הרגש העירום בעצמו
הוא יחליט מתי לוחצים על הכפתור..
העשן הסמיך זורם בנחלים קטנים
מתפשטים במאורות שבתוכו
הוא רק חושב, אבל לא יודע.
שוב אלך במדרון שנסלל פה..
שוב אלך במדרון שנסלל פה,
שוב אפול בבורות הידועים
את כיסויי העיניים שרפנו
אז למה אנחנו עדיין עיוורים?
מחפש את העצים שחלמתי
לאחרונה רק בארות יבשים
במגירות דפים שחשבתי
ועכשיו רק צירוף של מילים.
Different Sky
Different Sky
Come on, bring your new feeling home
Tight the knots in your head
Oh, don't let it slip away
I'll watch you closely from a distance
While your feet come closer to the ground
Mute it now, hear no sound
Tell me what you saw
Spit it out, so I can eat
Let me take a glimpse, give me something to hold on to..
You better hold on to this beast
Before you know, there's nothing in your fist
WE ALL VISIT WHAT WE WERE..
So how do you feel?
Now, that you're back on track?
How does it feel, to feel the lack?
I know what it's like, but it's my turn now, it's my time now
To search for a different sky
Distant
Muted
Better
Other
Figured
Brighter
We all visit what we were.
לילה רע.
התעוררתי הבוקר עם הגופות הישנות שלי
הן יחכו לי במיטה לעוד לילה..
בחשכה הם יצליחו ללחוש לי באוזן.. חזק.
עמוק. עמוק. בפנים. זורים צחנה ומחנק..
אני כורה את הפחם לבד..
ומוציא את שקיות הזבל בלי לעמוד בתור..
מטאטא המסדרונות והאבק מסתיר,
מטאטא את האובססיות, אך הן טבועות עמוק בקיר..
שקט מבולגן
רעש מכוון
יעד מסומן
אש ללא עשן.
מחייך לעצמי המת, דומם לצידי, לפני השינה
ואני עוצם עיניים ודוחק עצמי בשקט לפינה
ובנקודה הזו, בין מציאות לחלום, לרגע מרוצה מהלבד..
ואז מרגיש אותו נצמד אליי, מלטף ראשי, תופס אותי ביד.
לילה רע.
Eating Needs
Eating Needs
So, I'm back again. eating needs
They found a path inside my mind
Losing higher grounds for the lowest pride
And no one watching the credits besides me
Fill me nothing
Fill me in vain
Feed my hunger
Feed my pain
Sick of these painted walls, planted signs
Dead end thoughts that someone's sowing in my mind
Eyes wide open, don't want to watch this picture again
I'll cover myself with whatever you can spare
Feeling nothing
Fear in vain
Full of hunger
Empty again
Point of View
Point of View
The greatest minds, sitting in a room
You know the subject, you know, you.
Talking in turns, arrogance burns, they're so polite,
But you're not sitting there, where did they hide your rights?
Degrees, researches, diagrams, signatures on papers
But no one's looking in the eye
A Prescription is written on each and every mind
But the pills will stream down your throat
Point of view, Point of you.
The greatest minds, laughing through this psychological joke
Behind the blinded bars and walls, conclusion makes you choke
Closing cases, pleased faces, handshakes look the same..
Sleep tight, they’ve found solutions, solution for your name..
They will do anything
They will do anything
So that you will smile..
Are they doing anything?
Will they do everything?
They will make you smile.
Who's talking about us right now?
POINT OF VIEW.
דברים קטנים דברים גדולים
נדמה שדברים גדולים מתרחשים סביב
אני מרגיש כל כך קטן
ובלילות מחכה לשמוע את הנקישה על הדלת
או צלצול הטלפון, אך הם ישנים..
האם את באמת מקום חם לנוח בו ולהניח את הראש?
או סתם מקלט זמני של פחד מלהיות?
הזמן הזה, זה זמן למידה
אני לומד להתגעגע
לדברים גדולים.
וגם להכי קטנים.
מתגעגע אלייך.
בוא ותאיית לי שואה
בוא ותלמד אותי את האֵבֶל
אני גדול ולא מסוגל לתפוס.
בים השירים והסיפורים אני טובע,
ואין מצוף.
בוא ותלמד אותי על לחם,
אני לא מכיר רעב יותר מיום,
במדבר של פחד ומחשבות אני צועד,
ואין חלום..
בוא ותלמד אותי על המוות,
אני רחוק אבל מרגיש כל כך קרוב,
בצחנת המספרים אני מוקף,
לא יעזור לי שום מחשבון..
בוא ותלמד אותי על האדם,
אני עשוי הרי מאותם החומרים..
בדם שנאה ודמעת גבורה אני נושם
ואין תשובה..
6 מליון
אתמול בלילה לא נרדמתי
אז התחלתי לספור עד 6 מיליון
הגעתי רק עד 100
והלכתי לישון..
אולי ביום מן הימים
אגיע עד למספר האחרון
ורק אז אולי אבין
ואצליח בלילות גם לחלום.
Cold Aching Breaking Steel
Cold Aching Breaking Steel
I know there's no silence in my frame
Voice say learn the love, the hate, the game
I'd pay you whatever it may cost
But let me pay attention to myself, to my lost
Echoes of the wolves that were born to cry
Whispers of new river that obliged to dry
Where are all the answers to the question why?
And when you are not with me then who am I?
Should I keep the doors locked?
Hide myself outside these four wall cells?
Or should I lie in comfort, lie with a smile
And hope that it'll stick there until the day that I'll die?
Where the road began,
It is where I need to be.
האופוריה לא נדבקה אליי טוב מספיק
האופוריה לא נדבקה אליי טוב מספיק
אולי כבר לא נותר בי מהחומר הזה..
שנותן לדברים לצוף מבלי לטבוע,
שנותן לדברים לטבוע מבלי לשקוע,
אם רק הייתי יודע להרגיש מבלי לשבוע,
הייתי שוחה עכשיו בים של אופוריה
ונחנק מחיוך מטופש..
Bleed Alone
Bleed Alone
We can stitch the pieces of this puzzle together
We can rip the edges when we're done
We can get used to the new view out of the window
And chew the trigger of the gun
I prefer to bleed alone.
We can keep the glass floor safe from harm
Our minds stable and confined
Scream at all the world's mortars
Dance to the requiem until we die
I prefer to bleed alone.
Eulogize the day
Adapt each other’s way
Empathize and carry on
Neglect the shouts inside our own
Dream of endless turning tables
Believe that this is all we're able
Eradicate thoughts one by one
And implode when all is done
I prefer to bleed alone.
I was drowning my boats so you can find your shores
Do I have an anchor? An emergency door?
Thought I'll stand still until the last stone is thrown
But I guess I prefer to bleed alone.
Time to be born Time to die Time to plant Time to uproot Time to kill Time to heal Time to break down Time to build up Time to weep Time to laugh Time to mourn Time to dance Time to throw stones Time to gather Time to embrace Time to refrain Time to search Time to give something up as lost Time to keep Time to throw away Time to rip Time to sew Time to keep shut Time to speak Time to love Time to hate Time for peace Time to bleed alone.
.Once. Again
Once. Again.
Once again you pushed me to the corner
And my face down in the mud
I can't pretend, can't defend, can't demand
Because you know what I'm all about
I'm so tired of exploring new mistakes
So afraid of what you think
Sometimes I wish that I'll take what I can take
Or just cut the rope and leave
Look what all this honesty gave us
Look what I've become
The efforts of tearing walls are meaningless
Because they reappear each time you come
I know that I think I know what I think
But I know you know that too
And you know I'm wounded down so deep
And these nights aren't easy to go through
Between the words and endless thoughts within
I thought you'll understand
I've lost track and I don't know what is real
So when you're around I just pretend
Thoughts like waves they come and go
But feelings, they stick like dirt
And why can't you notice what's in front of you
How can you smile while I'm hurt?
So I'm waiting, this is waiting, for you to see
What if there's no ending that I can see
And maybe you are waiting too, waiting for someone to see
Maybe you are waiting too, but not for me
If only complications would give up
And I could look you in the eye
But look what all this honesty gave us
In the meantime, we're just wasting time
השעה הזאת
ובכן,
זו תמיד השעה הזאת שמביאה לי את מה שאבד לי..
ולפעמים זה מה שרציתי ולפעמים זה החשש מצל גדול.
הרעש העדין הזה, שאני כה אוהב, הוא המוסיקה לאוזניים החירשות,
ומנורות הניאון נדלקות עליי לאט,
ממש כדי לא להכביד עליי הידיעה..
אני מפחד, אני נרגש, אני כנראה כל מה שיכולתי להיות,
בשעה הזאת.
First Page
First Page
We open the dusted book again
Clean the layers of time from our hands
The words are sinking fast
And the drops of feeling wash out the pretend
We can't decide what's better
Can't decide the weather in our minds
The strings now play surrender
And I choose to follow deep inside
Fix me, return my doubts to the shelf
Lately, I can't do it by myself
Breathing, as I'm staring at the sun
Don't want to be always on the run
The world is turning slower
My face in her mirror doesn't look the same
I'm leaning towards the feeling
I'm feeling that the end remains without a name
Will the past bottles
Return to us, or does the ocean dry?
Your eyes continue whispering,
The things that I want to shout and I just might
Fix me, return my doubts to the shelf
Lately, I can't do it by myself
Breathing, as I'm staring at the sun
Don't want to be always on the run
Out here. of all places
Out here. of all places.
I've found the strength
The strength to cut it all
To cut myself
Cut it all to pieces
Let them flow in the air
Tonight. Tonight.
Leave the windows open
And the front door unlocked
Tonight.
I'll leave. I'll leave.
Learn to leave
Learn to live
Out here..
Of all places.
פשוט לתפעול
אוו, כמה שאני פשוט לתפעול..
כפרפר הנמשך לאש..
כילד הרואה את חברו הטוב עם הצעצוע האהוב שלו.
או… כמה ששבילי מוחי ידועים הם..
כנווד ההולך הפעם עם כל תיקיו בעיר המתויירת ביותר,
כנהר הזורם באותו ערוץ ידוע ומשתעמם.
אווו.. כמה שזה מאכזב..
עם כל החשיבה, התהייה והתיבול,
עדיין על פסגת ערימת הזבל האנושית, אני יושב.
והספק ימחק אותי כליל
והספק ימחק אותי כליל..
יותיר רק את עצמו..
עירום וחזק..
צועק ונחנק..
ספק אני,
ספק הוא.
ימים של..
ימים של חשיבה
ימים של חפירה
ימים של כרייה
והקתרזיס לא בא..
זיכוך הנפש
זיקוק הרגש
היתוך המלט
והדף לא נע…
מירוק המראות
הכנות לבאות
ריקון גולגולות
סימני שאלה.
בעירנות אמצא סיוטיי
ובשינה,
אגשים חלומותיי.
עששת
עששת
מאסתי בקיסמים. החלפתי אותם בגדרות התיל.
אך גם הגדרות איכזבוני.. היש דבר על פני הכדור המסוגל
לנקות את הלכלוך שבין שיניי?
הריקבון, האלוהים, המוות, החיים..
הצלילים, המעטפת, החוטים והכינור..
מי פה הראשון שיעיז רחוק ללכת?
מי האחרון שיישאר לנקות הרחובות?
האם בעצמי עליי לראשונה לבטוח?
אולי זה כלל לא משנה,
אולי…
מאסתי בשיניי..
יום אתמול
בעיצומו של היום, התחייבתי לרשום את האתמול
אך לא היה בו המון, גם לא מעט
באתמול שלי בצבצו שרידי האתמול שלו
וכך מצאתי את עצמי, בעבר, במקום בהווה.
חיית המיניות
חיית המיניות התעוררה..
וכמו הכוסית שאינה מצליחה לשלוט בכלבתה,
כך גם אני איני מצליח לזכות בשליטה.
משוך בחבל, משוך בחבל..
אני רוצה לזיין פה את הכול,
מהכבישים העמוסים,
המכוניות הצופרות,
העצים הזקורים ואלפי הבנות.
אני שבוי בכלא של פטמות וזה נשמע חיובי,
אבל אני גוסס.
עוד ועוד ועוד ועוד.
הזוהמה גועשת בי, זוממת מזימות.
שמלות קצרות, מחשוף עמוק, איפור כבד, צחוק קצר,
עגיל עגול, משקף כהה, קימור בגב, סיבוב מבט
נתפס לי הצוואר, נתפס לי גם הזין.
אצל הזקנים כבר אין בושה,
ואני עוד מסתיר רצונות תחת מעטה כבד של הלבשה.
סקס, סקס, סקס, סקס, סקס, סקס
המוח לא מפסיק להתייחס, תנו לי עוד ועוד ועוד ועוד.
מיני דגדגן, חולצת רשת בצבע ארגמן, חיוך חצי שפה, ניתוח הגדלה,
הסרט רץ מולי והדם זורם למטה, המוח מקולקל. הצילו.
אני אסיר בכלא של חצאיות, שמתחתן מה מסתתר? מה אני רוצה.
איבר זקוף ואגו מכופף, להכניס להוציא להכניס ונגמר.
תנו לי עוד ועוד ועוד ועוד..
תנו לי כמה שיותר, זה לא ממלא..
זה מרוקן.
חיית המיניות זללה לי את התיאבון..
לחיות.
וההמון שוב מתאסף לו..
וההמון שוב מתאסף לו
עוד פגישת מחזור במסווה של קריאת "תחזור"
ולמעשה אין כלל קריאות, מספר לא רב של בריות
וכל הפוזה של להיות או לא להיות
הנימוס המדולדל הזה, הכינוס המקוטע, חיוך חצי עצוב
מחיאת כף בסיום שורות
וללכת לישון בלב שקט
הרי ביצענו מחאות…
ולא מרים קול, ואין צעקה, השירים שירי הספד, נאום של מועקה
ונדמה שהאצבע המאשימה כלל לא מורמת
ומשום מה אף אחד גם לא מרים איזו גבה
מעל 800 ימים והתאספנו כאן היום, מספר מועט של אנשים
שחיים את החלום.
ואוכלים כשהם רוצים משתינים בשירותים
מתנשקים לאט בבקרים וחופשיים.
חופשיים.
אני רוצה אגרוף באוויר ושיהיה מהיר
ושנפסיק להתחנף ושנפסיק להתיפייף
אני רוצה שנכעס כי יש על מה
אני רוצה שנבעט בערימות של העורמה
אני רוצה להתעצבן על אחת כמה וכמה
זו לא צריכה להיות עצרת זו צריכה להיות משימה
חופש.
להחזיר את גלעד שליט.
סליחה. לא כי יום כיפור. לא כי זה מה שאמרנו שנגיד לך בכיכר הערב.
סליחה שאנחנו אימפוטנטים.
בהריסות הבניין שהייתי..
בהריסות הבניין שהייתי משוטט.
העצות נוגסות בי ללא רחמים
הבוהים בוהים. העוצמים עוצמים.
כמה שקיקה מביעה השתיקה החדשה שלי…
וכמה שכולם מרוצים.
הסוס שקנו לי ירוץ מהר מכולם.
דפי ההימורים סופרים רווחים בעצמם.
הזיג זג לא מתעייף לעולם..
לעולם.
החטא הכי גדול
החטא הכי גדול.
הוא לכתוב בלי רגש.
כן זה נכון Yes it’s true
כן. זה נכון. לא אתווכח.
אנו הרסיסים האחרונים של האנושות.
תאוות הבצע, גאווה, שנאה, לא אהבה,
כל זה שוטף אותנו, מסתיר מה שיכולנו להיות.
שרוף את הגשרים ותגביר את הווליום
שלא נשמע את הבוכים.
כבה את האורות ותגיד לילה טוב,
שלא נאלץ לצפות בשקרים.
נרד במורד ההסטוריה, אבל ברעש,
אף אחד לא יגיד שלא צעקנו,
שלא ניסינו. שאף אחד לא יוכל להגיד..
ניסינו.
כנראה שלא מספיק.
It is true, I won't argue.
We're the last shreds of humanity.
The greed, the pride, the hate, not love,
It's all flushing us down, hides what we could have been.
Burn the bridges, turn up the volume,
So we won't have to hear the cries.
Turn off the lights, say good night,
So we won't have to watch the lies.
We'll go down in history, but with noise,
So no one can say we didn't shout,
That we didn't try…no one can say..
We tried.
I guess not hard enough.
מי שהכי צריך לקבל את הבשורה
מי שהכי צריך לקבל את הבשורה
לא יפתח עיניים אפילו להציץ..
ועכשיו אחרי שגם אני קניתי לב זהב
אז אני בדרך לגהינום ביחד איתכם..
ומתחת לסדין המחורר אני אוסף לי רגעים
כדי לנסות ולהבין…
גם תחת השמיכות העבות ביותר..
גם תחת השמיכות העבות ביותר
ובתוך הריבועים המדויקים ביותר
אמצא אותך…
לא, לא, לא, לא חיפשתי. נמנעתי.
אולי אתה מצאת אותי,
אולי אתה השקת אותי
ואולי זה רק היום…
שמיים בצבע לא נכון.
זעם.
מתי נדע לירוק?
מתי נדע לשתוק?
לצחוק.
Let Me Out
I'll find a way,
To come back to the basic spot
I'll build my gate,
It'll bring me back to being one small dot.
Because I CAN'T STAY.
We're all looking back,
and thinking twice
We're all chewing gods,
and rolling dice
We execute another question mark,
with the widest smile, without a doubt
but I CAN'T COMPROMISE.
I was god, inside my mind, and I wanted out
Answers bound, feelings tied, still wanted out
I was blind, inside my mind, and I wanted out
Reason bound, colors tied, still wanted out
LET ME OUT.
בחיפושי הכפוי אחר שלווה..
בחיפושי הכפוי אחר שלווה
נתקפתי מהומה
וכעת..
אני אבוד.
עד שהסדר הטוב ישוב על כנו
כאן אמתין עד שהסדר הטוב ישוב על כנו
העלה המתנדנד, האבק שבמדף
קוביית הקרח בשמש
עד שמישהו יחזיר את הצבעים ויחליש את העוצמה
עד שמישהו יעזור לי לשכוח מה שקראתי בין שורה לשורה
על שפת הנחל, בטשטוש עיניים
רואה ולא רואה, בוהה ולא רואה
הכול קיים אבל נדם, הכול פועם אבל נרדם
עד שמישהו יעיז לומר מילים של סולמות
עד שמישהו יחליט לחפור ולעצור גם בתוך הבורות
עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו עד שהסדר הטוב ישוב על כנו…
קירות צבועים
המבוך כה עמוק הפעם,
שאני תוהה אם מישהו בכלל יכול להציץ פנימה.
ואת פינות החדרים אני צובע. בצבעים שלי.
כדי להרגיש משהו. שלי.
אבל גם בצבעים הבהירים ביותר,
אני לא מצליח להשתכשך מספיק,
כדי להגיש בהיר.
בדידות כואבת.
אני וקירות צבועים.
קירות שותקים.
Waves
Waves
The walls in my dark room are beginning to rebuild
Falling covers of the future that I longed so long to see
And I'm thinking if the boxes that I borrowed are still strong
To lock what I need to forget, to keep inside what I've done wrong
Simplicity seems to knock down on my front door
This time I want to feel my walk, this time I won't ignore
So maybe it's a goodbye from a path that used to rain
I'm letting go the animals, I'm letting go my pain
So don't wave.
Pain. Don't wave.
Because I won't wave back.
אתה חסר.
ייתכן כי זהו הביקור בשדות זרים
השמיים שאינם אותם שמיים
הצבעים נראים דוהים
המרחק הזה, שמסרב להאמד בצעדים
ביני ובינך, ובין העוברים והשבים
אם הייתי מסייע בצליחת הנחלים
האם היית נעתר לבקשותיי האחרונות?
אם הייתי מעלים עין מצביעת קירות הבניינים
האם אי פעם היינו יושבים ומונים הטעויות?
ולמרות כל זה.. ההליכה בשבילים החדשים
הפחד הטרי הזה שמפמפם בעורקים
וחסר מישהו שיוודא הצעדים..
הפחד המבעית הזה, זמזום נחיל דבורים
ואין מי שעל הדרך יפזר הגרגירים.
אתה חסר.
שעמום
לאן לנווט את הריק?
לאן לנתב את האין?
היש לו עיניים?… לכלום?
אוכל לתת לו ידיים? עירום?
שעמום.
החיה הרעה קיבלה שם..
החיה הרעה קיבלה שם.
החיה הרעה קיבלה צורה.
האם רק הענקתי לה זריקת החייאה?
האו שבכך קניתי קוביית רפואה?
אלו זמנים של מלחמה..
אלו זמנים של חציבה..
כיצד אלכוד את הרגע הנכון ברגע הנכון?
כיצד אשלם על חומת הבטחון?
עכשיו..זה זמן להצפה, זמנים לנזילת הדיו מהאזניים,
חלוקת השיגעון לעניים, מיעוט פרצופים, מיעוט יכולות
כולם הביאו חיות רעות?
לקשור, סרט הדבקה בפה וקשר כפול לידיים, להיצמד לחומה,
ירייה או שתיים…
החיה הרעה, שידעתי את שמה וידעתי צורתה…נעלמה.
רק אקווה שאחריה לא השאירה..
את חייתה הרעה..
זכרונות
הלילה אאחסן את הזכרונות הישנים
כשידי האחת חוסמת את פיהם והשנייה סוגרת את הארגז
חלקם יקבלו זאת באהבה ואחרים יימלאו חימה..
וכך גם כל אחת מידיי, האחת מלטפת ומזילה דמעה
והשנייה עם אגרוף קפוץ, פורקת זעמה..
זכרונותינו שוכנים להם בעליות הגג הישנות
מתלחשים ומספרים את סודותינו הכמוסים
זכרונותינו במרתפים החשוכים והבודדים
נרדמים ומתעוררים כשחשים שאנו מספרים..
אקווה הלילה, כשאעצום עיניי, שזכרונותיי לא יפלו עליי מהתקרה,
שזכרונותיי לא ילפתו אותי מתחת למיטה..
שאהיה חכם מספיק לדעת מתי זמנן לצאת לאור השמש,
ומתי זמנן להיות שכובים בתחתית המגירה.
Mirror Room
Mirror Room
Is this mayhem supposed to be collected by me?
Which color has my madness blood?
Through revelations I'll hunt down
The pain that meant to paint my streets tonight
Shake again
To learn what's inside this tricky box
You'll slowly learn
Not to pay attention to the alarms of your clock
Back to the foundation, and all the charm dissolved
I guess that's expected when you wake the biggest monsters
Lick lick lick another drop of what I was
Can I win this race against my other?
Mirror room, coldest womb
Light the right lane
Fear of fear, do not stir
Which of us is the insane?
Is this mayhem supposed to be adopted by me?
Which color has my inside voice?
Can anyone hear this chaos boiling?
Do I even have a choice?
Mirror room, coldest womb
Light the right lane
Fear of fear, nothing’s clear
Because the different is the same
הייתי רוצה לחשוב שאת חושבת עליי
הייתי רוצה לחשוב שאת חושבת עליי משם. מהצד השני..
הייתי רוצה להאמין שיום אחד אני ארגיש את האמת. שלך..
הייתי רוצה להרגיש יום אחד את המבוכים האמיתיים שלך,
ולא את אלו שאת מראה לכולם פה בחוץ.
למה אני לא אני איתך? האם את באמת את כשאת איתי?
דברים פשוטים שאני מייחל לעשות.
לעשות איתך.
חוסר הבטחון בדבר כל כך רחוק ממני. ורציתי קרוב.
כמה זמן צריך לחכות?
צריך בכלל לחכות?
מה את חושבת?
על מה את חושבת?
רוני
רוני
אני, את ספינתי שילחתי
על הסיפון שכובים גאוותי ותקוותי
שיכורים ממרחבי האופק ומגַלֵּי הגאות
הירח ילווה את הרגש שמיענתי אלייך
ואולי אזכה בבקבוק
ואם לא, אז אסתפק אפילו בזכות
לא לראות את מפרשיה בשנית
טעם שיבת היונים או שתיקת המערבולת
המלחמה טובה למוכרי הפרחים
המתאבדים בפסי הרכבת מפריעים
למהלך היום התקין..
דלתות זכוכית ייצרו תסכול נוסף אצלם..
הטלפונים לא מפסיקים לצלצל בעמותת
העזרה הנפשית לנוער,
כנראה ששלטי החוצות החדשים עזרו..
המתנדבת החדשה באמבולנס חזרה אחרי
יום של תרומה,
היום היא סוף סוף מרגישה מסופקת
אחרי פיגוע ותאונה..
חברת החדשות קיבלה מימון נוסף
לטובת הטבח הקרוב..
והמלחמה טובה למוכרי הפרחים.
המלחמה טובה למוכרי הפרחים.
אלמונית
אלמונית
מזג האוויר נתקע בגרון
שעה שמביט במשהו יפה, אשר יוצא ונעלם מטווח הראייה
אשאיר את המאזניים מתחת לכרית
מתנדנדים על רצונות במקום לחיות.
תמיד חשבתי שידעתי. תמיד ידעתי שחלמתי.
ועכשיו, בעידן של ניפוץ בלונים גבוהים
לא יכול שלא לחשוש.
ממה שעלול להעניק לי התוהו ובוהו
הרי זה תמיד מתנקז אלייך
מדהים שזה תמיד מתנקז אלייך
כל הדיו הזה…כל החום הזה…
ואת אינך.
עלייך
לא רוצה לספר עלייך
לא רוצה לחלוק
מרגיש שכל אדם שידע יתלוש
ממני עוד חתיכה. שלך..
רוצה שתשארי רק אצלי.
כזה אני, אנוכי.
חושב רק עלייך.