רשימת השירים
רשימת השירים
קשר חד סטרי
זה הורג אותי, שאת אומרת לי "אני כבר אתקשר"
ואני כמו אידיוט מחכה ליד הטלפון
בסוף אני נשבר ומחייג אלייך שניפגש אבל
זה גורם לי לחשוב, אם את מתכוונת לדברים שאת אומרת בכלל
לפעמים את לא שמה לב שאני צריך תשומת לב
אם רק היית יודעת, כמה פעמים אני מרגיש כזה כאב
אני צריך שלא תתייחסי אלי כדבר מובן מאליו
אני צריך שתהיי פה, כי אני צריך אותך עכשיו
בברכות של כל חודש, זה נורא קל, לכתוב דברים יפים
אבל אני צריך יותר מכמה מילים
האם פעם ניסית בכלל להתקשר אליי בלי לחשוב
אני יודע שלא, כי אם כן, עכשיו הכול היה כבר יותר טוב
לא מזמן חשבתי, שכל העניין הזה ירד
אבל נמאס לי כבר להרגיש שאת שמה אותי בצד
אז אני רק מבקש שתבדקי גם את עצמך
כדי שאני אוכל לדעת שגם עלייך אני סומך
קשר חד סטרי אבל אין ביננו קשר
אני רוצה שאת תדעי, נמאס להיות לבד בחדר
אני כבר מתחיל להתגבר על דברים שלא היו
אבל אני לא רוצה לשכוח מדברים שלא יהיו
הפעם זה לא עצוב..
הפעם זה לא עצוב
גם אם ככה זה נשמע
אולי גם לא כל כך חשוב
אולי סתם זמן להמתנה
נראה כאילו זה יותר
היום היא באה לבקר
סירוב ממני לא קיבלה
רק חייכתי בשתיקה
זכרון מתוק של שמש
פותח עיניים לתוך חלום
אחרי שנים, אין פה שום שקר
זה לתמיד או רק היום?
רגש סתיו
רגש סתיו
תשומת לב, זה די כואב
עכשיו רבים, תגידו כוכבים,
למה עכשיו אתם פתאום נוצצים?
זה שוב אני, הקטנוני
פתאום עצוב, תגיד ירח,
למה הלילה כל כך גבוה אתה זורח?
רגש סתיו, הפכפך
והאמת, תגידי לי את,
הרגש חי או שמא מת?
פגיעה קשה, ארוכה הנפילה,
רק בגללי, תגידי אהובתי,
למה את אוהבת אותי?
משהו חלף
עכשיו אני מרגיש כאילו משהו חלף
זה לא מובן, זה מבולבל, נעלם ולא יוחלף
ממשיך להלחם למען משהו
ולא בטוח אם זה בכלל צריך לקרות
הרגש בכוח מכריח אותי לוותר
אבל משהו חייב בלב להקבר
ילד תפסיק להיות פסימי
עוד מעט יידלק האור
יושב בחדר שמלא באי ודאות
והדלת כל כך רחוקה
יושב פה לבד, נושם מציאות
והתקרה כל כך נמוכה
כבר עברנו הרים, זה לא סיפור עצוב
אני עדיין כאן, עד שהכול ללב ישוב
לא צריך לבכות עדיין
זה לא חייב להיות הסוף
השמיים יחייכו לשנינו יום אחד
החיים מוצאים דרכם, אל תפחדי להיות לבד
רק הבטחה אחת תמיד נשמרת
שהנצח שמור לי ולך
נייר וצבע
זמנים חדשים, מציאות די שונה
אין כבר את ואני, חלפה לה עונה
הרגש לא הגיוני, ההגיון רגשני
מרגיש התחלה, בעצם זה לא…
הפה מדבר, הראש חושב
הלב מתאבד, עכשיו זה כואב
האקדח בידינו, תירי בי מהר
הפגיעה קשה, האובדן מתגבר
רוצה לדעת, רוצה לשמוע
רוצה לצאת ולספר
רוצה למות, רוצה לשכוח
להסתתר, עד שייגמר
הגשם יורד, אני כל כך פוחד
ואת לא איתי, את לא איתי
בתמונות אנחנו יחד, זה רק נייר וצבע
עכשיו את לבד, למעשה גם אני
מסתכלים מהצד, לבחור את הדרך
העבר די נחמד, כשההווה כבר לא כאן
העתיד שוב נכתב, תסריט די גרוע
חורים בעלילה והסוף לא ידוע
חלונות שקופים
חלונות שקופים
אני לא יודע בדיוק למה אני מחכה
יושב על ספסל, בוהה בקירות
יש לי קצת זמן
לנתח שטויות
החברים הכי טובים
הם לעיתים
פסיכולוגים די גרועים
אז אני נשאר מסובך ומשוגע
זורק מזכרות ישנות מהראש
יש דברים שאי אפשר לשכוח
גם אם ממש מתאמצים
זה פשוט לא עוזר
לפתע אני נמצא במקום אחר
לא מכיר אף אחד ואין לי חבר
לבד לפעמים זה טוב
אבל רק לפעמים
שוב מסתתר מאחורי חלונות שקופים
שוב בורח מכאן למקומות יפים
שוב מנסה לא לחשוב, שוב מתחיל לכתוב
עלייך.
היום יפה וזה מוזר..
היום יפה וזה מוזר
כי צריך להיות גשום וקר
כנראה שלסיפור שלא נגמר
יש סוף.
הרוח מעיפה ממני מחשבות
אני נקי, קשה לבכות
צריך להתמודד בלעדייך
עצוב להתמודד בלעדייך
החברה הכי טובה
כבר לא נמצאת לצידי, עזבה
הן אומרים שהם מבינים
אבל לא נראה לי
זה כמו ים, גלים
בא והולך ואז מרגישים
אני מתרחק, לא לראות את עינייך
כי כמו שאמרתי, קשה בלעדייך..
"המצב"
"המצב"
אני רוצה לאהוב אותך
רוצה, יותר מכל דבר
מתחנן שתמצאי גם בשבילי מקום בלב
אך לפעמים הכול שחור ומאוחר
אינך שונאת אותי, אני יודע
זה לא את, זה "המצב"
אני ממשיך, אובד עצות
זמן לפעול, לפעול עכשיו
לא בחרתי בך ואת לא בי
אך אולי נועדנו יחד להיות
אנסה לתת לך יד
ונחצה הרים וגאיות
אמנם אנחנו שנינו עוד תמימים
מגששים בשקט באפלה
את התשובות עוד לא מוצאים
קטנים, זקוקים להגנה
הם אומרים שבין כחול ללבן
יש הרבה תכלת
אני רק מבקש מגן
שיגן עליי באומץ, ברגעים שאת נופלת
לפעמים את מכאיבה לי
נושך שפתיי, לא לעזוב
מדינתי, עצמי עינייך הדומעות
בסוף אולי יהיה רק טוב..
עתיד ורוד
כשלון, עכשיו אני בטוח
ריח של סיום עם כל משב שלך רוח
חברו לי אינפוזיה של דמעות ודם
מה עוד צריך כדי לסובב את העולם?
מול מסך של מוות אני שוב נרדם
רק שבעצם שום דבר לא מבוים
בבוקר אהיה מוכן לשרוד עוד יום
יום של עולם סינתטי שמזמן שכח מהחלום
תנו לי, תנו לי, תנו לי, תנו לי
להלחם על אדמה, על כסף ועל דת
חיי אדם זה לא מדד
חוץ מזה, אפשר לרדת למקלט
זה מה שבחרנו?
זה כל מה שהצלחנו לעשות?
אנשים שמקדישים חיים שלמים
כדי לפתח נשק של זוועות
אכזבה, קיבלנו כל כך הרבה
ולא עשינו כלום
הסוף קרב
סופו של עולם אטום
אנחנו ממשיכים, לא צריך לעצור
מילים נשכחות, גם ככה אי אפשר לחזור
אז בואו נמשיך, נמשיך לצעוד
מילים ימחקו, עתיד ורוד.
הדיו נשפך לא בשביל שחרור..
הדיו נשפך לא בשביל שחרור
זה כמו שאני והיא דיברנו פעם
אמרתי שאני שונא כשזה כך והיא הסכימה
כנראה שדברים משתנים…
יש אחת אחרת וכבר יש מקום אחר
אבל אין כסא לשבת ומתחיל להתאחר
אני לא חוזר, אני לא חוזר
תסתכל קדימה, מאחור הכול בוער
כל רגע ביום זה פרידה מחדש
את יודעת, הבלתי נתפס כבר מורגש
והלילה הוא בית חם לבודדים
מתעטפים מחשבות, נרדמים
אמנם הדיו לא נשפך בשביל שחרור
אבל אולי אני והיא טעינו
לפעמים צריך אומץ
כדי לראות שפעם לא ראינו.
לילה טוב
לילה טוב
70-80 דקות, זה מה שהוקצב לי
שעה וקצת של בריחה ממציאות
אבל המוסיקה נגמרת והמסך יורד
לראשי את חוזרת ושוב אני בודד
יש לנו פגישה קבועה
לילה לילה בחלום
ובבוקר את נעלמת
נשאר רק זיכרון
שם עוד דיסק במערכת
מסתכל על עוד תמונה
שר חזק שתשמעי
אבל את, את לא עונה
והמוסיקה נגמרת, עיניים נעצמות
אני מחכה לך, נפגשים רק בלילות..
אני והוא
אני והוא
אני והוא לא מכירים, נולדנו בזמנים אחרים ושונים
אבל אני אוהב אותו כמו חבר
כמו אחד מבני משפחתי
וכך גם הוא, כי הוא, זה אני.
שנים רבות בין לידה ללידה,
חיים ומוות, הבדל של שנייה
הוא מִסְפָּר בעבר, באדמה הוא שוכב
וגם אני שם איתו, והוא איתי פה יושב
המכות שקיבלתי, חלומות שיגשים
הלילות שקפא, אהבות שבפנים
משפחתי שאבדה לי, ארוחת ערב חמה
הרגע שבתי, זה הוא שם שרוע, דממה.
הוא ואני רצים בכל הכוח
רוצים להפגש ואת חיינו לשכוח
אני שם גוסס או אולי פה כותב
או שבעצם הוא כאן, ואם כן, אז תדע,
שאני אוהב.
זה שהיה. החבר. את. ואני
זה שהיה לפניי, יושב עכשיו בחדר
זמן רב עבר מאז הפרידה ועכשיו הכול בסדר
אך עדיין מקוננת לו אבן כבדה על הנשמה
הוא מנסה להבין מדוע ויתר על כזו אהבה
החבר החדש שלך, חזר ממך עכשיו
זמן רב עבר מאז שהרגיש כך, מאז שהיה כה מאוהב
הוא הולך לישון, מחייך בתוך עצמו
מנסה לחשוב מה היה עושה לולא היית איתו
את יושבת במרפסת, מהרהרת לעצמך
על החדש, על הישן, ואיך כואב כשמסתבך
והתחלות חדשות, בלי דמעת חרטה בעין
אופטימיות טהורה, לא מהולה בכוס של יין
ואני כאן, כותב מילים על פצע שפתוח
על אהבה ועלינו, ומחשבה שסתם עפה לה ברוח
ובפינה חשוכה בליבי, תקווה רדומה עוד נושמת
שלפעמים בלילות בודדים, את גם עליי חושבת.
סכר לרגש
תוכניות מתחילות לברוח לי מבין הידיים
מחשבות צוללות וטובעות בשמיים
מרחק מעולם לא היווה בעיה
עוד מעט זה יקרה, זמן מוקצב לקירבה
אז בואי נעצור את הכול
אני ואת, בלי קשיים, בלי לסבול
אז שמישהו יעצור את הכול
ויחזיק לי את היד וישמור שלא אפול
אין הכנות ואין רחמים
יש חרטות וחסרים מעשים
כמו ענן שחור באמצע אביב
בונים סכר לרגש, הוא זורם מסביב
מה. אתה. רוצה.
לחפור, לחפור עמוק, לחפש, לצעוק, לשתוק
למצוא סיבה טובה שאת צריכה לעבור רחוק
אולי, אולי כדאי, מתי? לשקול, לפעול
לחשוב, זה טוב? לחזור, עצור!
ישן וער, כותב, הולך, נוהג, בולם, להתעלם?
לא מצליח לשמור על קו ישר במחשבות
שמש, בוקר, אכזבה, החלטה, עזיבה
מה קרה, מה השתנה, זה לא כל כך נורא..
את תעזבי, תקופה תיגמר
נחייג ת'מספר, נתעדכן, נדבר
את לא תִּשָּׁמְעִי אותו הדבר
מפחד מעצמי, מפחד שנגמר
מוצא ולא מוצא כן רוצה ולא רוצה
זה יוצא, אבל תקוע שם בראש
עוד מכה, עוד נפילה, עוד שעה שסתם עברה
ואני עדיין נשאר באותו מקום
אני והיא, היא ואני והם, חולם
עתיד, תמיד, בחירה, שינוי, מקום, גורל?
הכול נפל ומתרסק, עכשיו אני עם המפסק
On ו-Off, לתקוף, לשרוף, להיכנע
את תעזבי, תקופה תיגמר
נחייג ת'מספר, נתעדכן, נדבר
את לא תִּשָּׁמְעִי אותו הדבר
מפחד מעצמי, מפחד שנגמר
עוברים ימים לילות שם בלב עמוק
געגוע מוזר ודי מתוק, לצחוק, ליפול, אולי לקום
בלבול, מבול, רגש בהול, עד לכאן
עכשיו רגוע, פשוט תחשוב
מה. אתה. רוצה.
שיר של מישהו שכרגע לא אני
שיר של מישהו שכרגע לא אני
לא כותב ישר
ולא מבין וקר
אבל זה כבר נגמר
לילה טוב עולם
עוזב פה את כולם
הם עוזבים אותי, לבד
כמו נהר זורם
כמו שיכור, חולם
זה הסוף, סוף סיפור
ואת פה כאן מולי
את לא מה שהיית
ונמאס כבר להתחרט
המילים נוזלות
מבטים, קירות
רק בסרט זה פשוט
אני רוצה שמיים
ולברוח כמו ציפור
ולצעוק עד הכאב
ולאהוב כמו שאוהב
אני רוצה את השחרור
להתרחק, לא ברור
ושהכול רק ירגע
וישקע..עד שימות.
השתקפות של עצמי עם
כמו אסירים נמלטים, המחשבות שוב רצות
אחרי שנים בצינוק, שנים ללא צחוק
עכשיו אור שמש מאיר, יש תקווה, זה בהיר
השתקפות של עצמי..עם חיוך
וזה זורם לי בעורק, משהו חזק
וזה מגיע ללב, הכאב משותק
אוויר עם חמצן, אוויר של חופשי
מתאחד ברצון, מתאחד שוב איתי
מנפץ את האבן שעטפה את הלב
ושורף את האובדן שלרגש רעב
הורג חרטות ונלחם בבדידות
אוסף אבנים, לבנות מציאות
לקום בבוקר עם הרגשה רעה בלב
לקום בבוקר עם הרגשה רעה בלב
אחרי סערות בתוך לב מבולבל
אתה החלטת
וחזרתם להיות כאילו בכלל
לא עזבת
חתיכות מהפאזל שפורק לא מזמן מסתדרות מעצמן
זה נראה מתוקן והפחד שממנו פחדת כל כך, נעלם
נעלם ודעך
אך זהירות, סודות שמורים בארון
הם קמים, הם לא ימשיכו לישון
ואתה, תקוע בין אמון, אכזבה וכנות
למצפון ושלווה ועוד הזדמנות
התמונה התבהרה אך פתאום הכול נהיה שחור
עכשיו היא מתלבטת וצריכה שוב לבחור
ואתה מתפתל, מתחרט, מקלל את אותו היום
ונופל..לתהום
חבל שהזמן לא חוזר לאחור
וחבל שרגשות זה לא לחיצה על כפתור
וחבל שהצד השני אף פעם לא מבין
וחבל שאמון זה דבר לא אמין
יומיים מוזרים
יומיים מוזרים
אסף אומר שאני צריך להמשיך ולנסות
אני כבר יודע שכולם מזמן קברו ציפיות
הסקס הזה לא תורם לאישיות החדשה שלי
אבל אני לא בוכה, רק מזיל דמעות אלכוהול
הסמים נכנסים ועכשיו הם רבים, מתווכחים
טלוויזיה עם רייטינג, אין שום קשר לשני פיגועים
מחכה שתיפלי עליי עם עוד סופשבוע של מאבק ובריחה
מוזר שברגעים הכי מסוכנים בחיים, אין שלטי אזהרה
בואו ביחד נבחר את המועמד הכי פחות גרוע
ונהרוס עוד חוף ים רק כדי ליצור געגוע
לא היה לי אומץ אז, גם לא אתמול, בטח לא מחר
ולמרות שאני מתאמץ ונשבע, הסוף שלי יהיה בדיוק אותו דבר
עוד שיחה מורכבת על ערכי משפחה
כל כך עצוב אם המקום הכי פחות מתאים לי, הוא המקום שאני כרגע נמצא
ערכים נשברים ונבנים בי כל יום מחדש
האם העץ באמת נפל ביער אם שום דבר לא הורגש?
כלום
כלום
כל הלילות נגמרים בשינה עמוקה ללא חשק
בראש שירי אהבה בתוך רדיו ישן שנוסע
אם הייתה לי מפה והיה לי כיוון, אז הייתי יוצא
אבל כשאתה בן אדם ובלב כתם דם, זה קשה.
יש ריבוע קטן מסביבי, תא שלא נעלם
רק המוות אותו יכול להרוג, אך הוא תקוע בפקק כמו כולם
עונה מתחלפת, עונה מטורפת בעולם מתדרדר
לא צריך רחמים אבל כמו כל הטיפשים, רוצה משהו אחר.
מחליף ערוץ, תולה עוד תמונה או אדם
הגבלות לצפייה, אסור לי לראות, אז מכבה ונרדם
מחליף מחשבות, חושב אם שווה לי לחשוב
הגבלות לחיים, נחסמו הדרכים, אז תוהה אם זה טוב…
אני לא רואה בזה שום דבר..
אני לא רואה בזה שום דבר
וזה חלום שגם יִדְעַךְ בעוד כמה שנים
אבל גם את היית חלום
אם נסתכל מקרוב בדפים הישנים
איך המחשבה עלייך עושה לי מצב רוח רע
כשנשיקה הייתה עוזרת, בעצם גם היא לא עזרה
לא רואה את האור, גם לא רואה שחור
סתם עוצם עיניים או בוהה לי בשמיים
ילד טראגי
ילד טראגי, לך לישון, לך לישון
מחר יבוא לו יום חדש
מחר אולי תרגיש
ילד טראגי, עזוב את הסכין
ילד טראגי, ילד טראגי
ההתאבדות הבאה
ההתאבדות הבאה
התאבדתי היום בפעם האלף
בדרכי הטיפשית והעלובה
אָבַדְתִּי בים בפעם האלף
אין לי דרך ואין לי תשובה
שוב נקלעתי לקטטה עם הלב
ואת כרגיל בקהל
את לא מעודדת כי זה סתם עוד כאב
"מחר ניפרד, יהיה קל"
צעדתי בחושך במשעול התמיהה
ואת הפנס האסור
נפלתי לבור דכאון בפינה
כי את פנס ששבור
בזמן שחיפשתי את קני הבטוח
לחש הירח לתוך דממת הלילה
"תחזיק מעמד, ילדון מפוחד,
ואז תמצא את הדרך הביתה"
אך זכרון עינייך, עם זגוגית אטימות
כבל את ליבי השביר
הניף את חרבו וללא כל היסוס
הקיז את דמו על הקיר
אז ליבי שהומת, זורק עוד מבט
אל תחושה שאליה כָּמַהּ
מחייך ונזכר, ששום דבר לא נגמר
אולי רק בהתאבדות הבאה.
What will I doמה אעשה
מה אעשה כשלא יהיה אף אחד
מה אעשה כשאשאר כאן לבד
היכן אתחבא מהקור הנורא
מה אקווה כשלא תהיה כבר ברירה
מה יישאר לי לומר אחרי שאבין שנגמר
האם ארצה להתעורר כשכל יום אחיו גורר
האם זה הסוף או שזו סתם עוד תחושה
אולי התחלה ואולי הכחשה
האם זה רק אני שמרגיש כבר קבור
האם מישהו שומע או שקולטים לא ברור
אני נופל ואתם לא שומעים
אני נרקב ואתם לא יודעים
במבט לעתיד כמו שאהבנו תמיד
אתפלל עם עצמי שזה רק תרחיש דמיוני
What will I do when there will be nobody?
What will I do when she'll find somebody?
Where will I hide when I’ll feel lonely inside?
Where will I hide when it'll be freezing outside?
Will I find hope after I’ll know there isn't any left?
Will I find strength between each weak breath?
Is it the end or maybe it's the beginning?
Can you hear me, are you listening?
I'm falling and you don't even care
I'm rotting and you stand and stare
I look to the future like we did, you and me
I pray to myself that this scene will never be
רובים
רובים
חברים שלי מדברים על רובים
רובים הורגים אנשים
אנשים מתאהבים
ולפעמים אוהבים להרוג
רובים לא יודעים לדבר
דיבורים הורגים מלחמות
מלחמות אוהבות לאכול
אוכל מהיר, חַיֵי אדם ללא עצמות
רובים מכוּוָנים לי לראש
ראשים יושבים וחושבים
חשיבה מקדמת אכזבה
שתבוא כשהכדור בה יפגע
רובים בצורות וצבעים
צבע שמיים, עצים, צבע גוף
גופה של אשה צעירה
צער בלב משפחה
רובים יורים בחברים
חברים הורגים חברים
אנשים לעיתים מתחברים
לרגשות של רובים
חברים שלי מדברים על רובים
רובי שנאה ששוכבים מתחת למיטה
המיטה שעליה חברים שלי שוכבים,
שוכבים ועושים אהבה.
לזכרה...
המון פרימיטיבי, זועק, צועק
העבר שוב ישוב, לא, הוא לא יימחק
שבועות נזרקות לחלל האוויר
יורות צרורות בהלה על הקיר
לא אותה השנה, לא אותו המקום
רק אותה בעיה, רצון לשלוט בחלום
לא אותה השנה, לא אותו המקום
בעצם כבר מתנו, רק המשכנו לנשום
כך לפני שנספיק למצמץ, הכול יחלוף
וקינת דכאון את לבנו תתקוף
הקהל יעמוד לשיר את המנון התקווה
אך רק דממה תשתרר, שקטה, לזכרה…
הקשב לב
היא והוא ביחד
אני עם "אחים" מאות
זה לא כל כך נורא
אם מצליחים להתרחק מהיריות
טירוף מלא בסדר, בסדר מטורף
ההווה נראה בסדר, אך במכ"ם עתיד מותקף
אני חייב להתגבר
בספירה לאחור
הקשב! לב! מעכשיו אל תרגיש אבל תזכור
לצאת מהריבוע, לשבור את המעגל
רוצה להפסיק את היום…לנשום….ובכלל….
אם יש אלוהים
אלפי אנשים בלבוש מוזר מנסים למכור לי אמונה
גם אם יש אלוהים אני די בטוח שזה לא המחיר שהוא קבע
מיסיונרים בתחפושת של צדק, טוענים שהם אנשים טובים יותר ממני
ניקח צעד אחורה ונראה קיר, אני מבין, זה בפנים, אבל זה צריך להיות גם בחוץ
ואולי אלוהים רואה שם סתם קיר טיפוס.
שנאה לצד אהבת אמת בין האבנים
ואני חשבתי שהמוטו הוא לאהוב את כולם כשווים
דם אמונות נשפך לקברים, ואם יש אלוהים אני משוכנע שהוא לא מרוצה
מערימות החטאים שעל שמו כתובים.
ה', אלוקים, השם, אשם, ואם יש אלוהים,
אני בטוח שהוא מעדיף שיקראו לו בשמו הפרטי.
ועכשיו אוכל לשקוע לי בשקט אל בריכת השגעון..
ועכשיו אוכל לשקוע לי בשקט אל בריכת השגעון
מול השקיעה המדממת אתאבד עם ההמון
אם חיינו מוקפים גדר חיה של מוות
אז אין כבר שאלות, כי גוויות כלל לא עונות
צועד בין הטיפות, על עקבות של "חכמים"
שאם היו עוצרים בזמן, עוד היו בין החיים
כאן אין מקום לרגש, כאן רוצחים תמימות עד תום
הטעות קרתה מוקדם יותר, כש"הקשב" נהיה שלום
דועך כאן לבדי, נכבה בין הצללים
ואיתי אני יודע, גם דפי ההסטוריה, בוכים.
-
רוצחים לי את המילים בתוך הראש
קחי אותי, רק תקחי אותי
מחשבות מדממות, כבר לא יודע כלום
תברחי איתי, רק תברחי איתי
אין מקום מסתור, אולי אתפזר אל החלל
תעזרי לי, רק תעזרי לי
לא יודע מי אני, שמיים אפורים
תהרגי אותי, רק תהרגי אותי
בתוך הדמיון, אל העבר
חיוך על שפתיי, שוב נזכר
היה לי טוב, אולי זה היה רק חלום
ואולי עכשיו זה רק סיוט
אני שקוף, אני אפר, נקודה אחת, אין משמעות.
לב יד שנייה
לב יד שנייה
כנראה שהוא מת או עזב, זה לא היה מזמן
עוד לא יבשו שלוליות מהותו, הן עוד כאן
מתנדפות אט אט, מתערבבות בחטאים
שיורדים משמיים, מתוך אלפי עננים
צף בין זכרונות, גרגיר אבק נבלע בים
חיוך על הפנים ולשנייה הכול מושלם
התעשתות, מציאות, תהום ההווה
צריך להגמל, אך הדמיון כה מרווה
אולי כן הסתכלתי על חצי הכוס המלאה
ושתיתי מהר, בלי לבדוק, מלאה היא במה?
ונחנקנו, שנינו, צללנו לחשכה
ונשארתי לבד ואין זכר ממךָ..
דרוש לי לב יד שנייה, שדומה לקודם
שמבחין בין טוב לרע ושמוכן להלחם
שזוכר מי היינו ורוצה ללכת מכאן
שיסלול את הדרך ושיאמר לי לאן.
תחילת הסוף/תפילה/העדות
תחילת הסוף/תפילה/העדות
אני זוכר זאת בבירור, ביום השישי
בראתי חיים, אדם בצלמי
אוי, אם רק ידעתי, אם הייתי חושד
אך אף אחד לא חושב בצלילות כשהוא בודד
ציירתי לי קו על דף חלק ונקי
קו ללא מסגרת, קו צבעוני וחופשי
ונתתי לו מרחב ונתתי לו זמן
רציתי שיצליח, אך הוא נהיה כה עקשן
ובמקום להתפזר, הוא נהיה מרובע
ובמקום לקבל, הוא נהיה מקובע
ולאט לאט איבדתי תקווה
הייתי קפוא כשנורתה הירייה.
ועכשיו אני רק בוהה בחלל
בתוהו ובוהו שיצרתי מהתוהו ובוהו שחדל
מטחי תפילות שורקים באוזניי
אך אינם פוגעים בי, מתי הם יבינו?!? מתי!?
איני כופר באשמה, האמת בוהקת מולי
לא אתחמק, אני אשם, זה הכול בגללי
עתה רק אתנצל, אבקש מחילה
ואם יהיה לי למי, אשא אפילו תפילה.
התא ואני
שמישהו יחזיק, בנתיים, בנתיים
מאוחר מדי, רסיסים, אני כבר רק רסיסים
הטוב והרע, שני צדדים
אבל המטבע לא נופל
עוד מעט, עוד מעט
ובנתיים, בנתיים
רק התא ואני, התא ואני
וגם הם, השדים, שלא יוצאים מתוכי
עוד מדרגה, חלקלקה שמובילה בלית ברירה
לפיסת אמת סדוקה.
וגם אני.
מקבלי החלטות
אנשי הרוחות
הוגי הדעות
שוברי הקירות
מכבי מדורות
לוגמי הבירות
וגם אני.
זה רק תרגיל
זה רק תרגיל
שקט היום בַּוָאדִי ואין כוכב שלא בא לבקר את הלילה
רוח חמימה מלטפת איש איש, לב לב, רובה רובה
בדמיון זה טרק בהודו, במציאות זה רק תרגיל
דומם הלילה בגיא, חורשים את דרך העפר בעזרת עשרות זוגות רגליים
אורות באופק ופה רק סטיקלייט ונרות נשמה אבודים
שמח לי עכשיו, קל לנו להתרגל, באנו רק לתרגל
בום בום בום מטרה נפלה
בום בום בום גבעה כותרה
בום בום בום נ.צ נכבשה
בום בום בום תקווה קטנה הומתה
בום
בום
בום
באנו רק לתרגל.
ואקום
ואקום
הציניות סוחטת כל מיץ רקוב וצחוק
וכל טיפה כזו שורפת לי את הגרון
והעובש שעולה מפיה הסרוח של האמת
מותיר שובל מצבות חיוכים
נותרו רק שיירים מהשנאה והכעס
שמילאו את כל מי שאני
ועכשיו לא התמלאתי אהבה
רק ריק, ואקום.
הלילה אאסוף לי את כל מה שאז הייתי
אכניס למזוודה קטנה ואצא
אצעד ברחוב עד שאזכר
שאין לי באמת לאן לנדוד
ואחזור למיטה ואחלום על מקום שלא קיים,
אחזור למיטה ואחלום על חלום שלא הוגשם
לא מחבק ולא יורה
לא עוצם עיניים אך גם לא רואה
הזכרונות שיש בראש זה לא אני ולא מישהו אחר
הגעגוע כבר לא כואב כי
הזמן כבר לא הולך הוא סתם יושב
והצלקות לא מתרפאות פשוט בוהות בחלל
חה חה חה.. גיחכתי לעצמי בעצב
בוהה בענן בצורת אכזבה
דופק ראש בקיר ומדגדג עם הנוצה
חלום טירוף, מתכרבל בתוך אישון
אבל אז את ממצמצת, טביעה, אלך לישון
בוכה כמו אבן, צורח כמו דג.
מגדלים ותאוריות שבנינו רק על אוויר..
מגדלים ותאוריות שבנינו רק על אוויר
מחזיקים מעמד בינתיים, אך הכול כה שביר
ובקצה העולם שבעצם עגול, יושב לו אדם
ומצייר עם מכחול אותי ואת המסך שאני צופה בו
שנינו מעבירים ביקורות ובטוחים בצדקתנו
ולא רואים שמעבר לקווים יש רק סימן שאלה
סימן שאלה שמחזיק אקדח, אקדח צעצוע
שפילח מחנות יד שנייה בסמטה ישנה
אז עכשיו נותר רק למצוא לו תשובה
רעה או טובה שתספק אותו לפני
שיחליט לשבור את המכחול ולשרוף את
המסך ויברח רחוק רחוק
לעולם אחר…
שוברים רגליים או מוחאים כפיים..
שוברים רגליים או מוחאים כפיים,
לשגרה לא רגילה בזווית טיפה שונה
בראשי כבר דיקלמתי את כל שיכולתי להגיד בעתיד
ולא נשארה ולו מילה אחת… בשבילך באמת
ונתמכר שוב לאלכוהול, לנוף או לתו
אם תופיע סיבה, אז ניגמל מעכשיו
תחשפי את עצמך מולי, תגלי, תתרגלי
ואולי אגלה שאת מה שאת, מי שאני, מה שאני… צריך
נתחפר בפינות עליונות, מחילות, חורים
נדלוף מגגות תלולים ללא מרזבים
אהבה זה עניין של פשרה, עוד יתברר לי היום
אהבה זו צורה של קיבוע, סכין או חלום
נחזור לאליפסה, סחרחורת, בחילה, התחלה
ונבכה או נצחק מחדש את מה שנותרנו, עד הסוף.
להתאהב בך נראה כמו רעיון לא רע
עכשיו הכול רגוע
צלילים של שלווה זורמים לתוכי
ואני צולל איתם וצף
על מזרונים של שקט
ופתאום להתאהב בך נראה כמו רעיון לא רע.
אני הולך על זה
אני מוכן להניח חלק ממני על המדף
ולברוח עם השארית למערה
ושם תחכי לי ונשתה מיץ.
עוד יום כך עובר, אבל זה לא עוזב..
עוד יום כך עובר, אבל זה לא עוזב
שטים בתוך ריק, מזריקים עוד כאב
בוהה בהם, ממשיכים לתור אחר משהו שאבד
רק כדי לראות אותם נופלים אחד אחד
זורמים לרחובות, מתנקזים לטעויות
קופצים מבניינים שמסתירים את הספקות
אז שימו אטמים, תעצמו את העיניים
ההזמנה כבר נשלחה, זה בדרך, ובינתיים..
עכשיו זה הסוף, כך הם אומרים,
אבל מבחינתי זה תמיד היה
אז מה? עברה עוד מאה,
כלום לא השתנה
ובין כל זה לא מוצאים תשובה
כי אין לאן לשאוף, תמיד כך היה
זה אותו הקרב, זו אותה גסיסה
זו אותה בורות, רק השתנתה התפאורה.
נתחייבתי להרכין ראשי בכל פעם שתביטו
נתחייבתי להרכין ראשי בכל פעם שתביטו
כי אתם המראה שמזכירה לי את חטאיי
מבקש מחילה בכל פעם מחדש
על רצף טעיויות שאמשיך עוד לבצע..
וגם אם תסלחו לי, אחד אחד, לא איכפת
כי אני לעצמי, אף פעם לא אסלח.
שביעות רצון
סדקים בשליטה מקנים לך עוד שביעות רצון
כולי יראת כבוד מול גדולתה של הטיפשות
ואני מלא אבק,
אני מלא אבק.
כשהקשרים יותרו לא יִוָתֵר דבר
אמלט אל בקבוק מבטחים
זה אני מתחת לשטיח,
זה אני בתוך המעטפה.
כשהשקט יבוא ייפערו בי חורים
אז תשננו איך עכשיו אני נראה
כדי שלא תשכחו,
ואולי תוכלו להזכיר.
אל תשתול אותי שנית, אני רקוב
תן לנזול לתוך כרית,
ואל תעיר,
אל תעיר.
ארצה להשאירך מאחור יקירתי..
ארצה להשאירך מאחור יקירתי
אך לא אוּכַל.
מְדַדַה כך, נוטפת דם לשלוליות
עמוקות בכביש..
שם אותיר אותך..
כל סבך ענפייך אשרוף לאפר
ולא תכבלי אותי יותר
במחשבותייך
ארצה להרוג, להעלים, לשכוח
להגלות את קיומך.
לפסל ריק מהחלל שתשאירי בי
את רודפת אותי וככל שאברח
צווחותייך יתחזקו וישתקו אותי
לא זז.
ארצה לנשוף אותך ממני, שיישאו
אותך הקברנים מטה מטה
אך לא אוּכַל.
לא אוּכַל, רוחי, את אני,
פשר קיומי.
הפצע שנהייתי חדל מלדמם..
הפצע שנהייתי חדל מלדמם
עוד נורה נשרפת ברחוב תמימות שומם
הזעקות והלחישות מתערבבות ואין מבדיל
בין מה שנזל ממני, לבין מה שאני מכיל
מושחרת עוד מילה מן הנאום המלוטש
נשברת עוד זגוגית במרתף המעופש
ונבל מיתרים מזמר לי שוב שיר ערש
והבל הבלים, בנחלים שוצף הארס
אם החזיון נשאר בראש, לדמיון אין כל תכלית
אז גם אני נשאר בראש וכך נמנע מלהביט
אם רק יכולתי, רק לרגע לעצור
אז גם ללא לחשוב, אחשוב רק לעולם לא לחזור.
זה התחיל כשנגמרתי
זה התחיל כשנגמרתי, שאמרתי שדי
זה יגמר כשאבין, אולי אבין ואולי כבר לא.
ויכול להיות שאני סתם מתקלף בשמש.
נזרק שוב לפח, כלי חד פעמי
נוזל ברחובות, מזמן לא אני
ויכול להיות שהכול יעבור לי מחר.
לכו בדרככם
ההורים נוסעים לאט יותר, או שזה רק נדמה?
המוסיקה לא מצליחה לפרוץ לי ללב, יש יותר מנעולים ודלתות בדרך..
בואו ניסע באוטו..ויהיה בסדר
זה לא יהיה בסדר..
סקס מכל מקום, בראש, בטלוויזיה ובבוקסר
95% מהשירים על אהבה ואני לא מבין או אולי לא זוכר על מה כולם מברברים
אפילו לא כותב כבר על מישהי דמיונית
הדמיון מתייבש כי המציאות לא השקתה אותו מספיק
הדיסקים נוזלים לתוך דיסק קשיח
וכשיש הזדמנות בורח לתמונות או לזכרונות
באמת קורים סיפורים כמו בסיפורים? או שאתגר קרת משקר?
בנתיים, מסתדר פה אבל אני לא רואה
כולם שקרנים
עתיד בכל המשחק הזה….
וזאת דעתי
לכו בדרככם
אוטופיה
אוטופיה
האיש שבכה הלילה בגשר, זה לא הייתי אני
אפילו מקבצי הנדבות כבר תופסים טרמפים לשממה טובה יותר
ואני מתנדנד על מיטה, היסודות סדוקים,
מביט למעלה, איפה הדמעות?, שאלתי.
קניתי לי אחת בשוק, כדי להזכר שאני עצוב,
שעוני ענק ומטוטלת שרים ברחובות, "לנו לא איכפת", בוהה,
משתוקק לבכות.
פתאום הבנתי שאת הדרמה היא שמרה לחלק הכי מותח,
אז הרסנו לה, כי כולנו שיכורים ועכשיו היא בודדה.
אולי תצטרף גם היא אל האיש שעל הגשר, שייבכו ביחד, הבני זונות
כי לי כבר אין על מה ואיך…
מינימום
מינימום
איש, חלון אחד, בחוץ העולם משחק תופסת עם עצמו
צורח כדי להבריח את השקט אל מתחת למיטה
כל הקלפים מונחים על השולחן
אני מונח על המדף
בוחן את הכול מהצד
לא חלק מהמשחק
דליפה, הגעגוע מטפטף עליי מהתקרה,
אבל הוא גם בכרית וספוג בשיערי
וכולי מסריח מבדידות,
אז אני מאחסן אותה מאחורי מנעול
עכשיו היא כבר מקללת ומרביצה
לא נעים, אני לא אלים, שחררתי אותה
היא זוחלת באיטיות למיטתי, מלטפת
מינימום תזוזה, מקסימום תחושה
בסוף זה תמיד מסתכם בנדודי שינה.
האיש שבפנים
האיש שבפנים
לפעמים זו הרוח שתבוא ותיקח אותו רחוק
ריח השדות תמיד ירגיע, פכפוך המים המתוק
הכבישים, המרחבים, געגועים וחברים
זה הכול פרוש מולו, מְדַבֵּר ללא מילים..
ושוב המבט בעיניים שמפיל ארצה
מה עובר בתוכו? בתוך האיש שבפנים?
זכרונות כמו מצגת שקופיות, שתיקה של שקיעה
והוא יצעד, תרמיל ומקל, עד רדת חשיכה
קול עבה כזה, כמו עץ עבות ישן שחווה כמה דברים
מהדהד ושר בחלל, את כל שיריו האהובים
ושוב מגע היד שמעביר מחשבות
מה עובר בתוכו? בתוך האיש שבפנים?
על גשרים רחבים ובין אלפי אנשים
הוא משוטט, מחפש, לב פועם כמו תופים
ואוהב הוא עד בכי וכואב לו עד צחוק
וחיוך של עבר ועתיד, הכול מוטבע בו עמוק
ושוב געגוע כבד כמו מפל מים אדיר
מה עובר בתוכו? בתוך האיש שבפנים?
כמו דפים ישנים, מלאים באבק
הוא קורא את עצמו, בגרון שוב מחנק
לעוף כמו ציפור, לנשק עד זוב דם
הוא משתוקק להרגיש, הוא חולם להיות שם
ולבסוף, התחושה המוכרת של בית חמים,
כל זה עובר בתוכי, בתוך האיש שבפנים.
וילונות של חדר מיון..
וילונות של חדר מיון קורעים עצמם משעמום
תקרות מעוטרות, כשזה כואב חושבים על כלום
בלית ברירה אחשוב עלייך, סתם כי אין אחרת
וכשאסיים לרוץ בראש הביתה, אחבק תחושה שלא עוברת
כולנו מוכנים, התמרורים צורחים, בורחים
על כל פנייה שעוד אקח, אלפי לילות של נדודים
שריטה שלי, יפה שלי, מדוע את אותי עוזבת?
אם תלכי, אחתוך שנית, ההחלמה תמיד אורבת..
ושקט, שקט, רק לחישות, שיר אשכבה
ושוב נולדתי היום פגום, מוכן להרעבה
תורידי את המים, ונשטֵף כך במדרון
אקום, אשפשף ידיי סבון, עד יומי האחרון.
רציתי לגעת בכאב בלי כפפות..
רציתי לגעת בכאב בלי כפפות
לא הצלחתי לראות מעבר לאור המקרר
אמנם מצאתי תחליף די דומה
לחבר הישן שאיבדתי לא מכבר
אך כפי ששמעתם כבר, זה הכול עטוף בקופסא.
דרך תקרת השמיים מסתכל על כוכב
שמזכיר לי אותך, במטושטש, מקווקו
באוזן לוחשת בקול מטפטף:
"סופך קרב"
ואני כבר צונח מהגג בלי לצעוק
ואני מתגלגל במדרגות לצינוק
ואני מזריק אהבה סינטטית לווריד
וכל זה כנראה, מה שהייתי תמיד.
ואולי רק שכחתי, למספר שנים בודדות
איך זה לחשוב ומה זה לחיות
נשארתי עיניים, בלי לב ובלי ראש
נשארתי מבט, בלי לקוות, בלי לחשוש.
אני לא זוכר מה הייתי
ולא זוכר מי את בכלל
נשארתי דף ריק
ללא שארית, ללא מילים, ללא סימן שאלה, ללא לצעוק, ללא לשתוק
ובלי דמעות ובלי לבכות ובלי רציתי ובלי הייתי,
באלגן מתחת לשמיכת הפוך
עוד מעט יבוא קצת גשם ויקח גם אותי
לאן שכולם מתנקזים בסופו של דבר.
למוסד מהותי, רצוני, לעבר.
נוזל. בוער. חודר. עובר.
נוזל. בוער. חודר. עובר.
קמתי ובאתי, חלמתי ובאתי
מרצפת של רעש, עומדת תחתיי, מתיישנים ביחד..
סגרתי מגירה של קווים עקומים ומחקתי חיוך בשנייה
אל תשלחי סימני שאלה, הם מפוחדים ומתחבאים בפינה
גבהתי בשקר אתמול בחצות, אז חתכתי את כפות הרגליים
זחלתי הבייתה, צוחק עד זוב דם, מה אתן בשביל עוד כוס של מים..
צריבה מוזרה של מבט מאיים במראה שצבעתי שחור
מסגרת מושלמת ומסמר מפלדה לחזק את עומקו של הבור
תיוק של עוד יום בקלסר מעקב, עוד דף ריק לקופת הקרטון
תטעם כביש מעוקל ושלט עקום שישאירו אותי על שרטון
בוער בחלל שמלא רק בריק, אוסף זכוכיות ולכלוך
בשורה התחתונה אין שורה תחתונה, נשרף לבדי בכור ההיתוך.
שלום, חזרתי
שלום, חזרתי, הבנתי ששוב איבדת את עצמך
אז חזרתי, אולי עכשיו תראה בבירור את המטרה
תרים את הראש, תעצור שנייה את כל המחשבות
עצום עיניים, לפעמים צריך את זה בשביל לראות
נחזור אחורה, לתקופות שעוד חלמת על עתיד
ואז משם תשאב כוחות לנשום ולהתמיד
השתנית, וגם אני וגם כולם
אסוף את הדמעות, זוהי דרכו של העולם
די כבר עם הדיבורים האובדניים
זה לא עושה לך טוב, בנוסף זה גם מדאיג את ההורים
נכון, תקופה קשה, עולם עצוב, מרגיש עזוב
זה יעבור, תנסה להתאמץ ושוב לבחור
תזכור תמיד שיש עוד דרך ויש לאן לצעוד
אל תשכח שאנחנו יחד וכשקר מותר לרעוד
ואז תראה צבעים שונים, עצים, שירים, שקיעות, זריחות, רוחות
צלילים , מילים, אורות, מראות, דרכים שונות ומשונות
תרגיש את העולם מולך, איתך, מסתובב רק בשבילך
תצעק, תשיר, תעיז, תלך קדימה, אל תסתכל על העבר
תביט אל השקיעה, תחסיר עוד פעימה, תראה כמה היא יפה ואז תבין בשביל מה…
תקום, תפתח עיניים, תסתכל, תצא החוצה, תעצום, תנשום עמוק, תחשוב עליה, תצחק איתם,
תמשיך לצחוק, תבכה עליהם ובסוף תקשיב ואז תבין, בשביל מה בעצם…
אז תראה ימים שונים, יפים, זורמים, בין רגשות ואהבות
הצלחות ומקומות, תחזיק תמונות שמחייכות
פחדים
פחדים
פחדים, כי כל שאני, נחבא מאחורי חשש
הדשא צומח לאט יותר והאוויר לא נכנס לריאות
גוברים, משקיטים רחשים אחרים שבפנים
אני רועד כולי למשמע חצוצרת המימד האנוכי
חצוצרה ללא קול, רק זרימה, זרימת הזמן
ובכל מגירה, מתחבא אחד, עם אקדח שלוף
ושעון מחוגים ביד
יש לי חדר מלא במגירות.
הם אחריי, מרדף בלי סירנות,
רק לילות חשוכים.
בסוף אתבדה ואפול על כותנה ואצחק על עצמי
או שבסוף, יהירות זו, הטמונה עמוק כל כך בתחושת הטוב
היא זו שתפסיד כשהקרב, יהיה פה, כאן. קרוב.
גשרים שרופים
גשרים שרופים
שבר בנקודה שרצתה להחזיק
מעמד בתוך כל המהומה… בתוכי.
גם הסדק רואה חרכים בחימה
וגם הוא מתכנן וזומם בעורמה
השלב המצוי של לחשוב על לא כלום
בבועה די קטנה מחוץ לחלון די עקום
אם זה מה שרציתי, או מה שנהייתי
אז לא תודה.
מתי נהיים קהים לחושים
מתי הצבעים נהיו כה כהים
גם בשקיעה בהירה, על ערימת החיטה
ולבד… לא זוכר מה הרגשתי
לרוץ בלי אוויר לנשימה במרחב
לקוות לחיבוק בתומו של הקרב
אם זה מה שחשבתי או מה שהשגתי
לא תודה.
סיבולת של ילד
נטול תקוות מבוגר
האיחוד מתעכב ונהיה מאוחר
הספרה מתאפסת והקרח מומס
למרות שלא הפסדתי מרגיש שוב מובס
ספסל שוב מבשר לי בשורות
שידעתי מראש אך לא רציתי לראות
בוא תשב הוא אומר, תעביר עוד קצת זמן
אם זה מה שנשאר לי, אני לא נשאר כאן.
לא תודה.
ונדמה שגשרים שרופים
תמיד היו ו… יהיו תמיד
בתוך הראש…
הם נשארים בתוך הראש..
כולנו יכולים להרוג
כולנו יכולים להרוג
כמה זה נחמד ויפה
לךְ אקדח, לי רובה
אני בוכה מרוב שמחה
תירי לי בראש
אני אירה לך בלב
שלא תעזי לבכות
או להגיד זה כואב
כי כולנו יכולים להרוג
זה נפלא
ולא חולני כלל וכלל
להרוג להרוג להרוג להרוג
להרוג את הכול, ובכלל.
פצע מלחייה
פצע מלחייה
למצוא רק רגע, בתוך מאומה
לצוף בלי פגע, לפגוע באדמה
לזכור מי את, כל תו פנייך
לחוש נוכחותך, ללכת עקבותייך
דממה
מה ארצה לבסוף?, האם טמון בך?
להקריב את כל כולי כדי לברוח באחת
בינך וביני יש רק נחל חרישי
שלא יצרנו אך הוא שם
ממתין, זורם
שקט.
טפטוף. שלך עליי
מרגיש
ספוג בך.
פצע מלחייה 2
פצע מלחייה 2
פשעי מלחייה, יותר מדי צורב בפצעים
נשכתי עצמי כחיה רעבה על מפתן הדלתות
ליקוק דם בשעת לילה מאוחרת
שתיתי בבאר, שוב עמוקה טיפה יותר מדי..
כולי כבד, מתמזג לרצפה הישנה
דורך עם חיוך על משבצת לא נכונה
שמחליטים שליפול זה לא שלט "אין כניסה"
העולם אמנם לא ורוד אך פחות מאיים..
נחלים של כולך, זורמים כבר שעות לתוכי
אין חדש פה תחתייך
אין חדש פה גם בי.
מהות, סיבות, לרצות, לראות
איך שכחנו את הכול..
נזכר בי, נזכר בי, נזכר בי
נזכר שוב מי אני
דרכך
שקט.
ושוב
רעש.
הלוך ושוב, כמו גל שלא החליט..
הלוך ושוב, כמו גל שלא החליט
אם הוא בורח אל החוף או אל תוך הים מביט
ההר הגדול מזכיר לי שבין כה וכה הכול זמני
ולרגע אני מרגיש שהירח, הוא שמביט בי
ושוב רואה את עצמי מעדיף רגשות אשמה על חרטה
ושוב לא רואים את הסוף המר וגם לא את מה שנשאר לי ביד
זריחה מזכירה לי שכלום לא נגמר
ושיחות עם אנשים שלא אכיר כבר מחר
כל סימן שאלה שחרטתי על היד
לא מקבל תשובה אך לא מרגיש כבר לבד
ופתאום, הכול נשמע עמום ואני לא זוכר למה בכיתי אי פעם
ופתאום, זה כל כך ברור, אני מונח בגבול בין המותר לאסור
הכול מתערבב, ראשי נחבט בדפנות
של כלא ישן שלא סיימתי לבנות
מתקדם בלי אוויר אך ממשיך בריצה
וכל השירים מתנקזים לאותה נקודה
ובסוף גיליתי משהו חדש, אולי זה אותי, אולי זה סתם עוד פנס
ובסוף, לא מחפש להבין, רק מביט מסביב, מקווה, שלא ירד המסך
אוויר
אוויר
היי, הריבוע הזה כבר לוחץ עליי
היי, מה זה שם בחלון הראווה?
אתה מיושן מדי, בלוי מדי, צפוי מדי
אני צריכה תחליף, היא אומרת לעצמה
אנחנו צריכים תחביב חדש
הישן מתחיל לשרוט אותי עמוק מדי
ואין אוויר
היי, חשבתי שעליתי קומה או שתיים
אוי, זה נכון שהם שיקרו
והדף הריק הזה, נראה כבר מלוכלך
משנים של מעשים שלא היו
אנחנו צריכים תחביב חדש
הישן מתחיל לשרוט אותי עמוק מדי
ואין אוויר
טעם מר בפה, כבר חמש בבוקר
רץ לתוך מיטה שלא תשכיח שום דבר
אני אמתין שהגלגל יסתובב עוד פעם
כי חיבוק ללא שום רגש לי אף פעם לא עזר
אנחנו צריכים תחביב חדש
הישן מתחיל לשרוט אותי עמוק מדי
ואין אוויר
אני צריך כדור חדש
הישן ממשיך ורק עושה אותי חולה, חולה מדי
ואין אוויר
אין אוויר.
ילדים
ילדים
פקיחת עיניים לראשונה, תמימות בקופסא
הייתי רוצה להיות כמוהם.. נקי.
שעון מתקתק, כמה זמן נותר?
זה מתקרב אליהם, כמו אז אליי, נדבק, נשאר.
נסיון הבריחה, התכחשות סיבוב שני
וזה נראה פחות רע, שכנוע עצמי. כן , בטח..
דף חלק, טיפשות זמנית, אני יכול רק לקנא
הם עוד נותנים חיבוק אמיתי, אני בכל מקרה לבד..
ימים יעברו, עוד ניפגש בצמתי חיים
תאבדו ניצוץ עיניים, עוד תיפלו לתוך צרכים.
תזכרו, זה התחיל נקי, אמיתי, חלק, עירום, תמים.
מחשבות זימה, זה זולג על הקירות..
מחשבות זימה, זה זולג על הקירות
משחק מכור בלי מנצחים
לבהות בתמונתך בזמנים לא נכונים
מי אני ומי הם שנגדיר את הגבולות?
ויש שם חופש, כי אדם לא יכול לראות
ויש שם זוהמה, כי אין בכלל דלתות
וגם את שכלואה בפנים, לא מודעת לעצמך
אני יוצר אותך, הורג אותך, בגחמות רגעיות.
הרי היכרתי אותו..
הרי היכרתי אותו,
היכרנו את כולם.
עד היום חיו ביננו
אז איזה ריח יש למלחמה הזו?
מה טעמה?
אין לי שמץ של מושג או הרגשה,
חברים שטופים בבוץ
חברים יורים בחום
אני עם נעליים צבאיות
שואל לאן הכול ברח?
הכול נקי
הכול נקי, כסא מבריק
אנשים מצוחצחים
חיוכים בוהקים
אוויר חלול, אוויר מהול
בלי אבק
מחנק.
אתם תמיד נראים לי נקיים מדי.
לכלוך.
לא הודיעו לך?
לא הודיעו לך?
זה הסוף.
באו כבר לקחת אותי
אבל חיכיתי למבט
כדי להשבר סופית
על שפת המדרכה
אני כורע ברך
מביט למעלה
אולי למטה
מה קרוב יותר?
מה יהרוג אותי מהר?
אני נסחף
אחרי הרוח
רק כדי לשוב להתחלה
אז להתראות…
בטוחה שלא הודיעו לך…..?