רשימת השירים

רשימת השירים

כשאני איתה

כשאני איתה

 

כשאני איתה

הכול נראה טוב

הכול נראה בסדר

ואין ממה לדאוג

כשאני איתה

 אני לא צריך מבט ולא חיוך

אני רק רוצה להיות איתה

אני לא צריך שהיא תדבר איתי

או תשאל שאלות

אני רק רוצה להיות איתה

כשאני לא איתה הכול נהיה שחור

ושוב אני צריך לבחור

כשאני לא איתה

אז אני בטוח שאני אוהב אותה

לחכות ולראות

זאת הרגשה נוראית

שאי אפשר לתאר

זה כאילו הלב שלך

יצא לטייל במקום אחר

אני מרגיש ריק ועצוב

בלי סיבה לשמוח

אני רק רוצה מהכול לשכוח

אני רוצה להרדם ולהתעורר עוד חודש

אולי עד אז כבר הכול ישתנה

הכול יהיה טוב ולא אצטרך לדאוג

איך להתנהג ובמי לא לפגוע

אני מרגיש קרוע, אבל מבחוץ נראה רגוע

אני לא יודע מה לעשות,

הברירה היחידה היא:

לחכות ולראות.

משעמם!

מה לעשות זה מגיע

יש את היום הזה בשבוע

שלא עושים כלום, סתם יושב

בחדר ועל הדף כותב.

למרות שטלוויזיה דלוקה וגם המחשב

אני עליה עדיין חושב

מי היא בעצם אני לא יודע

ואין לי כוח לברר, זה אותי משגע

כולם ישנים, חוץ ממני, רק

אני עם עיניים פתוחות

והכל פה מבולגן, הבגדים,

הדיסקים הכול על הרצפה (אבל לי זה לא מפריע)

משעמם!

עבר כבר שבוע וקצת..

עבר כבר שבוע וקצת

מאז שנפרדתי מאותה האחת

בנתיים הכול איתי בסדר

אני לא מתחרט וגם לא עצוב

אני יודע איך היא מרגישה

אבל אני לא יודע איך הכול השתנה

איך ביום אחד החלטתי שדי, נמאס

וצריך להפסיק..

איך ביום אחד קטעתי משהו שעזר לשנינו

כל כך הרבה זמן.

אני מקווה שאני לא אתחרט ולא אקנא

יכול להיות שזה בגלל מה שקרה

ואני מרגיש בסדר גמור

וזה מה שמוזר, חשבתי שאני

אפול, אצטער, אחרי שזה יגמר

אבל לא, המסלול ממשיך.

הנה שוב

הנה שוב

 

הנה שוב

שוב באותו מצב

מצב עצוב וקשה

שוב במצב הזה

 

הנה שוב

שוכב לבד במיטה

ומנסה להבין

למה זה קרה

 

הנה שוב

מבין שאין אף אחד

אף אחד שמבין

למה לי עצוב

 

הנה שוב

מסתכל מסביבי

וכולם מסתכלים

ושואלים מה קורה לי

 

הנה שוב

שוב זה יקרה

ההרגשה עוד פעם

עוד פעם תשוב

 

והנה שוב

פותח עיניים

ועברו כבר יומיים

הכול אותו דבר

 

והנה שוב

ההרגשה כבר הלכה

והכול בשגרה

הנה שוב

שגרה

שגרה

 

מתעורר בבוקר, פותח עיניים

עם השמש כרגיל בפנים

הולך לשירותים, מצחצח שיניים

מתלבש בבגדים הרגילים

 

בשעה הקבועה יוצא מהבית

נוסע עם אותם אנשים

נכנס לכיתה לאותו המקום

ולומד עם אותם המורים

 

כל יום אותו דבר

כלום לא שונה ושום דבר מיוחד

 

חוזר הביתה, אוכל צהרים

ישן ומכין שיעורים

וכמו כל יום על אותם אופניים

נפגש עם אותם חברים

 

חוזר הבייתה, מתקלח, אוכל

מתכונן לקראת שינה

רואה בטלוויזיה את אותן הסדרות

וחושב, מתי תיגמר השגרה!!

..I don't know how to meet you

I don't know how to meet you

I don't know what to tell you

I don't think that I'll be myself

Sometimes I think about you

Sometimes I think I love you

Sometimes I think I'm not o.k

You don't know how I feel

And I don't know if you feel the same

I don't really know what I feel

And it's driving me insane

I don't know if you'll want me

And if anything will make sense

The only thing I do know

Is that I'm ready to take that chance.

איש פשוט

איש פשוט

 

הוא סתם איש פשוט

שחי בתוך תחרות

כל אחד רוצה להיות מיוחד

והוא סתם עוד אחד

 

כל אחד הולך אחרי השני

אפילו אם אותו הוא לא מבין

הוא רצה להיות עצמו

אבל בזה הוא כבר לא מאמין

 

עכשיו הוא איתם

עבר לצד האחר

עכשיו הוא "כמו כולם"

בסוף כל אחד יישבר

 

כי עכשיו הוא חושב

שככה בנוי העולם

אין כזה דבר מיוחד

יש מיוחד כמו כולם

Torch

Torch

 

After a long time of having no purpose in my life

I saw you and realized that you are what I want

I didn't really know you but I thought maybe it could work

And I think it could've if I haven't been such a jerk

 

So why didn't I have the guts to speak with you?

And why didn't I behave like I always do?

 

Now I wonder if all the fun is worth the pain

I can't stop thinking about you, it's driving me insane

I wonder if you're the thing that I've searched for a while

And if there's any chance that maybe you'll change your mind

 

So why didn't I have the guts to speak with you?

And why didn't I behave like I always do?

Why didn't I think two steps ahead?

Maybe if I had, I wouldn't feel so bad.

לחשוב כמוני

רוצה לנגן כמו עידן

לתופף כמו דייב

לצרוח כמו קורט

לכתוב כמו ג'יימס

 

לחשוב כמוני לחשוב כמוני לחשוב כמוני

הסטוריה

הסטוריה

 

מחפשים תירוץ כדי לעזוב את הכול

מחפשים סיבה כדי להתבטל, או אל שינה ליפול

מחפשים מטרה שלא סובלת דחייה

לא משנה מה, העיקר, הפסקה.

 

רוצים רק לברוח, הכי רחוק

ומחשבות שיחזירו, צריך פשוט למחוק

מנסים למצוא דרך להעביר את הזמן

אפשרות אחרת היא פשוט ללכת מכאן

 

אחרי ששום דבר כבר לא עוזר

כל אחד למציאות חוזר

ואפילו אם מישהו "שכח"

כל אחד מתמודד עם מה שממנו ברח

 

זה תמיד נמצא שם בתוך הראש

לא משנה לאן תלך, זה אותך יפגוש

וגם אם תברח הכי רחוק שאפשר

אז אם לא היום, זה יתפוס אותך מחר

לאן?

לאן?

 

כולנו נולדנו לעולם של אלימות ושנאה

אבל כולם מחפשים שלום ואהבה

חיים בעולם של לחץ ללא הפסקה

מחפשים את אותו היום שבו נירגע

 

חושבים על עצמנו ותמיד רוצים עוד ועוד

אף אחד לא מוותר, מה שחשוב זה רק הכבוד

כל אחד חושב שהוא צודק, לא משנה מה חושבים אחרים

ואחר כך מתפלאים כשהכול מתפוצץ לנו בפנים

 

אחר כך מנסים לפענח איך זה קרה

שאנשים מתנהגים כאן בכזאת צורה

אחר כך שואלים מה קרה פתאום

שאנשים מסתובבים עצובים כל היום

 

אנחנו לומדים בבית הספר כדי שתדעו מי חכם

מתמטיקה לא תלמד אותנו להיות בני אדם

תוכניות טלוויזיה סובבות סביב כסף, סקס ואלימות

ואחר כך מתפלאים לאן נעלמה התרבות

 

מחפשים עוד פעם לקנות שמחה חומרנית

לאן נעלמה שמחה אמיתית?

מתוסכלים בגלל עבודה, לימודים ופרנסה

לשבת, לנוח, אין אפילו דקה

 

מכוניות מהירות וטלוויזיה עם 200 ערוצים

מה זה שווה אם אנחנו לא מרוצים?

בונים בתים גדולים ואת הכול מפתחים

מה זה שווה אם אנחנו לא מחייכים?

 

אחר כך מנסים לפענח איך זה קרה

שאנשים מתנהגים כאן בכזאת צורה

אחר כך שואלים מה קרה פתאום

שאנשים מסתובבים עצובים כל היום

 

כולם אומרים יש טכנולוגיה, יש קידמה

האם הקידמה מקדמת?, זאת השאלה

מסתכלים על עתיד חדש וזורקים את כל מה שישן

כולם אומרים שמתקדמים,

           אבל לאן?

5AM

5AM

 

5AM and I can't relax

I know she's older than me

But will she give me a chance?

 

5AM I try to figure out

What I did wrong

All night long?

 

5AM I wonder what she'll do

If she'll know what I'm going through

 

5AM I wonder what she's doing

Right now, when I try to solve my problems somehow..

 

But it's too late!

Too late to wonder now

Too late to think how

Too late to find solutions

Too late to make conclusions

Too late and I'm so tired

 

5AM all I want is to sleep

And think about it in the morning

When my head will be clear

 

5AM I close my eyes, but

All I can see is her image

In my mind.

הולך לבאולינג

הולך לבאולינג

 

פעם בשבוע אני הולך לבאולינג

לזרוק את הכדור וגם להתלהב

כל מה שאני רוצה זה לשחק קצת באולינג

ותמיד אני פוגש אנשים שאני לא אוהב

 

פעם בשבוע אני הולך לבאולינג

לשתות קצת קולה ולראות בנות

כל מה שאני רוצה זה לשחק קצת באולינג

ותמיד יש רק פרחות בכמויות

 

פעם בשבוע אני הולך לבאולינג

להיות עם החברה ולהריץ קטעים

כל מה שאני רוצה זה לשחק קצת באולינג

הבעיה שחם שם וכולם מעשנים

 

פעם בשבוע אני הולך לבאולינג

כי הבאולינג הוא מקום מאוד מגניב

פעם בשבוע אני הולך לבאולינג

כי הוא בגן שמואל ולא בתל אביב

One Man Less

One Man Less

 

Somewhere, someday, he left this world

One man, one life, in a small neighborhood

He was so lonely, he was so sad

His life passed by him, he wasn't glad

 

So one day, he just ended it

With a bullet in his head

And no one really noticed

And no one really cared

 

One man less, in this place

One man less, and no one really cares

 

One day after, no one even remembers

Who was the man that died yesterday

One day after, we keep on with our lives

And we don't spend a minute to ask ourselves, WHY?

 

בין המישור והשמיים

בין המישור והשמיים

 

איש הולך בארץ רגילה

מישורים שטוחים ואין מוצא

מסתכל מסביב ואין פתרון

רק שמש צהובה והים התיכון

 

הוא חושב על החיים וכל מה שעבר

ולא מסוגל להאמין שזה סגור וזה נגמר

הוא נזכר בדברים שחלם לעשות

ועכשיו מאוחר מדי ואין מה לנסות

 

הוא איבד את התקווה

כשחיפש את השלווה

הוא איבד מה שהיה לו

ונשאר עם אכזבה

 

הוא מחפש בתוך ליבו כמה סיבות טובות

שיתנו לו את הכוח להמשיך לחיות

כל מה שהוא מוצא זה חיים מבוזבזים

שאיפות לא מנוצלות של חלומות יפים

 

אז הוא ממשיך לבד ללכת

וצער את ליבו אוכל

הוא מנסה לרוץ קדימה

ולפתע הוא נופל

הוא שוכב שם בחולות

עם דמעות במקום עיניים

ולא מנסה לקום

בין המישור והשמיים.

הענן הבא

הענן הבא

 

אתמול עבר מעליי ענן.

בעצם הוא עבר גם מעלייך.

זה היה ענן שחור

שקידם את הסערה שהייתה אמורה לתקוף אותנו,

וטיפה טפטפה ופגעה בעיני,

אך לך היה מחסה,

זה לא שהסתתרת,

פשוט היית מוגנת מפניו.

כמה שניות לפני הרעם,

לפתע פרצה לה רוח חרישית ששרקה באוזני,

והרוח העיפה את הענן

והביאה איתה משב ריחני של הבנה,

מחשבה ואהבה.

ואז, כשזז לו הענן,

קרן שמש סינוורה אותי

והחום ייבש את הטיפה שכבר פסקה מלזלוג על פניי.

כך, לפני שהתעשתתי כבר חיממה אותי השמש ביופיה,

הרגיעה אותי במגעה והייתי מוכן

לענן הבא…

5 וחצי שקל

אני עולה חמש וחצי שקל

ומרגיש בעננים

אני הולך, אוהב ללכת ברגל

כמו שכולם הולכים

בין כבישים למדרכות נפלתי

ודרסו אותי רבים

אך לבסוף אני קמתי

ולא מצאתי אשמים

 

אין לי מספיק כסף

כדי להשתיק לי את המצפון

אין לי מספיק רעיונות

בשביל…

 

צועד לכיוון השמש

מנסה לשכוח מכל מה שקורה לי בחיים..

אפלה חודרת ללב..

אפלה חודרת ללב

עוטפת אותו בכאב

תמונות רצות בראש עם צלילים

דיבורים על זכרונות מתוקים

 

חושבים על מה שהיה

ושוב מכה תדהמה

עצב שלא ניתן לתיאור

מעורבב עם כעס לא ברור

 

רוצים למצוא תקווה

רוצים למצוא נחמה

רוצים למצוא אהבה

אך אורו של הנר כבה

עכשיו כשאני בוהה לבד בזריחה..

עכשיו כשאני בוהה לבד בזריחה

העולם כבר לא נראה כל כך נורא

אז נכון שדברים נגמרו לפני הזמן

אבל אני צריך למצוא את מקומי כאן

Sleep

Sleep

 

City lights never looked like this before

Maybe it’s because I’m tired, maybe it’s because I’m bored

As my biggest problems turn to dust that flies in the air

I look outside the window everything is just a blur

 

Visions and dreams start to mix inside my head

While I’m closing my eyes all I want is to lie in my bed

But every little sound or jump wakes me into a different frame

                                                                   Every time I open my eyes things aren't exactly the same

 

Slipping, nothing is real but you still believe

Can’t decide when to leave

Sleeping, sleeping away, wish I could feel like this all day

Memories will come during the day

 

I only know that it's got dark only after it did

I’m losing control and it seems like the thing I need

Every second that passes, takes me closer to lose my grip and fall

From the edge of reality into a big, black hole

 

I’m somewhere, somehow, I never know when it'll all end

It’s like being on an airplane without knowing when it'll land

Losing track of time, I don’t really mind

Now that this world is so far away, leaving everything behind

לישון (Sleep גרסא עברית)

לישון

 

אורות העיר לא נראו כך מעולם

אולי זוהי העייפות ואולי אני סתם משועמם

בזמן שכל הבעיות שלי הופכות לאבק שעף באוויר

אני מסתכל על ההשתקפות בחלון והטשטוש שהוא מבהיר

 

תמונות וחלומות מתערבבים בראש בלי שליטה

אני סוגר את עיניי ורוצה רק לשכב במיטה

אבל קול רעש קטן או קפיצה מעירים אותי למקום לא מוכר

בכל פעם שאני פוקח את העיניים העולם לא בדיוק אותו הדבר

 

אני יודע שהחשיך רק בתוך האפלה

אני מאבד תחושה וזאת הרגשה די טובה

בכל שנייה שעוברת מקרבת אותי לאיבוד אחיזה,

נפילה מקצה השפיות לתהום, שחורה, עמוקה

 

אני איפשהו, איכשהו, אף פעם לא יודע מתי יגמר

זה כמו להיות על מטוס מבלי לדעת מתי הוא נוחת

מאבד את תחושת הזמן, כבר לא ממש איכפת לא לבחור

עכשיו העולם כל כך רחוק, אני משאיר הכול מאחור

 

מחליק, שום דבר לא אמיתי, אבל אני עדיין מאמין

אתה לא המחליט וגם לא המבין

לא רוצה

לא רוצה

 

לא רוצה לברוח אבל גם לא להשאר

לא רוצה להאיט אבל גם לא למהר

רוצה תשובות לא רוצה לשאול

רוצה לדעת הרבה ולשכוח מהכול

 

לא אכפת מכלום חוץ ממה שכן

לא יודע לאן את הכעס לכוון

רוצה שינוי אבל רוצה את העבר

רוצה דבר חדש אבל גם את כל מה שנגמר

 

רוצה להדחיק מנסה להזכר

מתי מה שהכרתי נהיה משהו אחר

רוצה לעצום עיניים ולראות את כל הנוף

רוצה לחזור להתחלה ולהגיע כבר לסוף

 

כנראה שלא לכל דבר יש משמעות

מחפש סיבה לאדישות

משתגע לבד עם המחשבות בפנים

או עם הדכאון שתוקף לפעמים

מה איתי?

מה איתי?

 

למרות שאמרתי מה אני מרגיש

אצלה שום דבר לא השתנה

כל יום אני רואה אותה

ואצלי עדיין אותה ההרגשה

 

כל כך הרבה דברים אני רוצה לומר

דברים שאני חושב

אבל היא לא רוצה וזה נגמר

ועכשיו יש רק כאב

 

בניתי מגדלים של ציפיות

אך שום דבר לא נשאר

אצלה הכול נשאר שלם

אבל ליבי נשבר

 

הקמתי חומה גבוהה

הכול כדי לא להפגע

אבל זה לא עזר

כנראה שהיא מצאה פרצה

 

אם דברים היו קורים כמו שתכננתי

הכול היה יפה יותר

קורא את המכתב שהיא כתבה לי

קורא ומצטער

 

ולך יש מישהו שאת אוהבת ורוצה

אבל מה איתי?

ואת איתו די מרוצה

אבל מה איתי?

את מצאת לך אהבה

אבל מה איתי?

 

אני. אני מצאתי אכזבה.

No Guarantees

No Guarantees

 

One chance, it won't come again

"Just don't fuck it" or you'll regret it in the end

Will it be like always when I'm not completely satisfied?

Or maybe this time my fate will change and pessimism will be left behind

 

Being so far from there, can't change the way I feel

Being so far away won't change the thoughts I think

But when I'll be close again that's when I will be afraid

When I'll be home again that's when I'll know things have changed

 

I left, had no guarantees

I left, the situation was messed up

I left, had no need to know

The things I want to know right now

 

Fear, dripping slowly to the conscience in my head

Future, why I predict only bad?

Hope, where is all the hope I used to have?

Trust, everything starts to fade

 

I tell myself:

Think positive, be ready for the worst

Try to win, but be ready to lose

Climb to the top, but be ready to fall

Try to walk, but be ready to crawl

Counting On You

Counting On You

 

Now, that there's nothing left to say

And you made up your mind

You're going on with your life

But I'm still stuck here behind

 

Hiding my misery and sorrow behind a fake smile

But I know that you know how I really feel inside

Sometimes it's so difficult to be alone, without you around

Even if everyday you’re here with me

 

Although I know I need to move forward

And forget what we had

It's just so hard to do it

It's just so bad

 

I'm counting on myself to let you go

But I don't know where to start

I'm counting on you to let me know

If there's a change in your heart

מחפש את הדרך

מחפש את הדרך

 

עכשיו אני מחפש את הדרך

מחפש דרך לשכוח אותך

עכשיו אני מחפש אושר אחר

כי האושר שרציתי ברח

 

אני לבד חושב איפה את

איפה את נמצאת

אני לבד, עם חיים של חצי משמעות

שמהם את יוצאת

 

רק עכשיו אני מבין שזה נכון

הפערים היו גדולים מדי

עכשיו אני כועס

שכולם ראו את זה לפניי

 

אבל אני לא רוצה

לא רוצה ממך להתרחק

אבל כנראה שזאת הדרך שחיפשתי

בגלל זה אני שותק.

Big Expectations

Big Expectations

 

Riding the road I've ridden a thousand times at least

I wonder why every line has to end somewhere

Riding the road but I give up because I think I've missed

The turn that was supposed to lead me to nowhere

 

Writing the words I've written a hundred times before

I wonder if maybe this time they will have the right meaning

Writing the words but I stop because I'm not so sure

That I still feel the same feeling

 

Living the life I've been living ever since I was born

I wonder why I'm always searching for the perfect thoughts

Living the life but I don't want to count down the days anymore

Because I don't know what I'm waiting for

 

Big expectations and no results

I got not direction and no resort

When giving up turned into a habit

I can't seem to find a way to stop it

לבד

לבד

 

אתה קם בבוקר ובעזרת הבדידות

אתה חוזר לאט למציאות

שממנה רצית מזמן לברוח

רצית פעם, אבל נגמר כבר הכוח

מה עובר לך בראש?

אף אחד לא יודע

את הצעקה שאתה צועק

אף אחד לא שומע

 

אבל כשאתה לבד

מחכה שמישהו יראה (ישאל)

מחכה שמישהו יבוא (ישתנה)

מחכה שמשהו יקרה איתך פה

 

סיבות כבר הפסקת לספור

ואשליות נמאס כבר ליצור

כשהכול תלוי באוויר

יש אשמים שכתובים על הקיר

חיוך תמיד קל לזייף

אפילו כשהעצב לאט מטפטף

משכנע את עצמך שכך זה מושלם

ככה, רחוק מכל העולם

 

ובאופק יש רק ענן שחור

אתה שואל אם עוד מישהו רואה

אתה שואל ואין מי שיענה

כנראה שתמיד ככה זה יהיה

הספירה לאחור

הספירה לאחור

 

צריך להספיק הכול לפני

לפני שהזמן שלי נגמר

ואני לא צריך את הלחץ הזה

מה זה "להספיק הכול" בכלל?

 

שעון קופץ לי בתוך הראש

ועוד יום עובר

אני רק יותר קרוב או יותר רחוק

מה זה בעצם אומר?

 

שוב אני גורר את עצמי לתוך משהו שאני לא באמת רוצה

שוב אני אמצא את עצמי במצב שאני לא מרוצה

למה אני חייב לצעוד בדרך של מישהו אחר?

למה אני צריך לעצור כשבנתיים הזמן עובר?

 

ההווה נראה כל כך חשוב

לעומת בזבוז הזמן לפניו

אם רק ידעתי אז

את מה שאני יודע עכשיו

מתקרב לחומה שתחסום אותי

ואין דרך לעקוף

חומה שכשאני אראה אותה

זה יהיה תחילת הסוף

 

את כל מה שחשוב לי אני שם בצד

החיים בהמתנה

הדברים שהפסדתי או רציתי

נאספים בערימה

 

ומה יקרה אחר כך

שהכול כבר ייגמר

כל הדברים שרציתי ייעלמו

ורק אני אשאר.

 

אל תגידו שככה זה צריך להיות

או שאין לי כבר מה לעשות

זה לא אשמתי שאתם לא יכולים לראות

מה יש שם קדימה.

הם

הם

 

הם האנשים שהפכו אותנו למה שאנחנו

הדברים שהם אמרו גרמו לנו להפסיק לדבר

המראות שראינו עיוורו אותנו

הצלילים ששמענו גרמו לנו לא להקשיב

 

הם האנשים שאורבים שם בחושך

הם הפחדים שמסתתרים שם בשקט

הם הזכרונות שאף פעם לא נשכח

הם העצב שממנו לא נברח

 

הם יצרו את השנאה שכל כך שנאנו

הם בנו את ההרס של כולנו

הם חשבו שנשתוק ולא נגיב…

והם צדקו.

רק את יכולה לעזור לי עכשיו..

רק את יכולה לעזור לי עכשיו

רק לך יש את התרופה

רק את יכולה להפסיק את הכאב

מהמחלה שאותי תקפה

 

רק כמה מילים ודי

חיוך קטן או אפילו היי

הדברים שלך נראים כ"כ פשוטים

בשבילי הם כמו הבדל בין מוות לחיים

 

כל צלצול טלפון או דפיקה בדלת

"הלוואי וזאת היא", לעצמי מקווה

אבל ימים עוברים והיא לא מתקשרת

כמה זמן שצריך, אחכה.

המילים הנכונות

המילים הנכונות

 

כבר איבדתי את כל, החשק

לפעמים אני לא מוצא סיבה

ולפעמים הכול נראה, בהיר

ופתאום שוב דממה

 

לשניה אני רואה את הדרך

ואחר כך אני נאבד

לרגע קצר הכול בסדר

ואז שוב אני כאן לבד

 

תמיד מנסה למצוא

את המילים הנכונות

בהתחלה הן בתוך הראש

ואז נעלמות

 

יותר מדי התלבטויות

בתוך דבר הכי פשוט

מליון או אפס רעיונות

ושוב אני רואה רק טעויות

 

וגם עכשיו אני מסתכל

הכול נראה לי כמו שטויות

אני אף פעם לא אהיה מרוצה

ככה זה הולך להיות

שוב אני ואת בתוך

שוב אני ואת בתוך

שוב בתוך אותו מבוך

ואני חשבתי שמזמן נגמר

רציתי להתקדם לכיוון מחר

 

בין קירות של זכרונות

אנחנו שוב מתמלאים תקוות

ויודעים את האמת

אבל משקרים קצת לעצמנו

(למי אכפת?)

 

והם אומרים לי שזה לא ילך

אבל מה אני אמור לחשוב

כשאני איתך פה לבד יושב

ולרגע הכול נראה מושלם

 

נזכרים יחד בתקופה שנשכחה

ושוב מנתחים מה השתבש ומה קרה

כנראה אז עוד לא הבנו שצריך

גם לדבר בין חיבוק לנשיקה

 

ואז ברגע של איבוד שליטה

ישר קפצנו לתוך מיטה

ולרגע הכול באמת היה מושלם

אבל רק לרגע..

 

מההתחלה זה לא עבד

ועכשיו שוב נישאר כל אחד לבד

רק חבל שחזרנו צעד אחד אחורה

צעד אחד אחורה.

 

אוקטובר בא לפני נובמבר

אוקטובר בא לפני נובמבר

 

על עולם עגול, מתחת לשמיים כחולים

אי אפשר לעצור את הזמן ואין אנשים שקופים

יש שמש שמאירה את הכול

חוץ מאיפה שממש חשוך, ששם גם פנס לא יכול

 

עם עצב, דמעות יתחילו לזרום

ואולי לפעמים זה לא מספיק כואב, זה לא הופך את זה לחלום

כי כשהכול טוב, פתאום כולנו חכמים

ואם זה טוב מדי, אז אולי כולנו חולמים

 

מים לא זורמים למעלה והלב לא יוצא להפסקה

אבל אם הוא היה יוצא, מה היה האורך של דקה?

מעניין אם בעתיד ורוד עוד יהיו אנשים עם צללים

ואם היה סרט אמריקאי עם סוף רע, כמה מאיתנו היו נהנים?

 

אם נזרוק הכול גבוה, אולי שום דבר לא יחזור

ואם נישן עם עיניים פתוחות, אולי עדיין נראה רק שחור

אני רוצה לכתוב על דף שלא נשרף עם דיו שלא רואים

אולי אם הייתם חושבים קצת הייתם מבינים

 

אוקטובר בא לפני נובמבר, ככה הוא אומר

אוקטובר בא לפני נובמבר ואף פעם לא יהיה משהו אחר

 

יש דברים שתמיד יהיו אותו דבר

אבל יש דברים שאולי לא יהיו פה מחר

בימים האחרונים, זה תוקף אותי לאט..

בימים האחרונים, זה תוקף אותי לאט

אני נזכר ושוב מרגיש, כשאת זורקת לי מבט

בעינייך אני רואה, שאת מרגישה אותו דבר

בקולך אני שומע, שגם עלייך זה גבר

ואנחנו שניים, מתחמקים מהאמת

כי זה כואב מדי, לנסות לחיות דבר שמת

אך בתוכך אני שבוי ולא מוצא לי יציאה

ובראשי את מתרוצצת אך אני לא מוצא סיבה

 

ולמה עכשיו כשאני זקוק לך את לא פה כדי לנחם?

ודווקא עכשיו כשאני  צריך אותך אין לי כוח להלחם?

הכול נראה שונה כשיש שאלות ואף אחד לא עונה

פתאום הכול נראה שונה, כשיש שאלות ואף אחד לא עונה

 

מסתכלים מלמטה והכול כל כך גדול

הולכים לפי קווים, נזהרים רק לא ליפול

לא מצאנו שום דרך אז חזרנו אחורה

לא מצאנו סיבה, אז התחלנו לטבוע

 

יושב בחדר שמלא באי וודאות

והדלת כל כך רחוקה

יושב לי לבד, נושם מציאות

והתקרה כל כך נמוכה

 

ועוד פעם נכנס לתוך עצמי

סוגר את הדלתות

שוב, זה רק אני מול כולם

בלי ברירות

 

נמאס לי לחפש לעצמי תרוצים

בשביל לרצות אנשים אחרים

ולמה תמיד כשההווה נהיה טוב

אז פתאום הסוף נראה כל כך קרוב?

שוב זה קרה, רק שהפעם היא שונה..

שוב זה קרה, רק שהפעם היא שונה

ואולי הכול אותו דבר ושום דבר לא השתנה

אני שוב מרגיש את זה, שוב אותו מצב

בפעם האלף, אני חושב שאני מאוהב

 

ככה זה לא אמור להיות, זה לא מה שתוכנן

את לא אמורה להיות אחת שאני אחשוב עליה כל הזמן

אבל במציאות, אני כאן שוכב לבד

את קרובה, בתוך ראשי, ואני מביא ביד

 

על חלון המכונית משתקף לו הרחוב הריק

שבו היית צועדת בתקופה שעוד הייתי שותק

ועכשיו בכל פעם שאני עובר, אני חושב אולי..

אני אפגוש אותך ונלך אלייך או אליי

 

אני רואה אותך שוב, הולכת

ואני נשאר באותו מקום

מתלבט אם ללכת אחרייך

כבר לא יודע אם זה טוב

שוב הכול בראש שלי

שום דבר לא אמיתי

נמאס לי להתאהב בכל אחת שאני רואה

אבל ככה זה איתי

פעם אחת

פעם אחת

 

אני לא רוצה לתת לך נשיקה כל בוקר

אני לא רוצה להחזיק לך את היד

אני לא רוצה לקנות לך מתנות

ולא רוצה להיות אלייך תמיד נחמד

 

אני לא חייב לדעת מה את עושה בכל דקה ביום

לא רוצה שיחות נפש של שעות בטלפון

אני לא רוצה ללוות אותך הביתה

ולא רוצה לשלם לך ת'חשבון

 

לא רוצה להסתובב עם החברים שלך

ולא רוצה שתסתובבי עם שלי

לא רוצה להעביר את כל הזמן

בדיבורים על מה איתך ומה איתי

 

אני לא רוצה להכנס עמוק לקשר

ולא צריך שתספרי עליי לחברות

לא רוצה שתקחי ממני בגדים

ואין לי כוח לריבים והשלמות

 

לא רוצה לשמוע את המוסיקה שאת אוהבת

ולעשות כאילו אני נהנה

לא רוצה לבלות איתך בערב

או שתעבירי ביקורת על כל מה שאני עושה

 

למה זה צריך להיות כל כך מסובך?

אני רוצה רק פעם אחת, להזדיין איתך!

(או פעמיים…)

רק רגע...

רק רגע…

 

רגע מחפש תקווה

רגע שוב נופל

רגע מנסה להרגע

רגע רק סובל

רגע מתאמץ לנשום

רק קט חולף

רגע לא רוצה לראות

רגע שאותי רודף

 

כרגע איבדתי תקווה

כרגע אני עוד עומד

כרגע אני רגוע

כרגע עדיין פוחד

כרגע בנתיים נושם

כרגע הזמן אותי רמס

כרגע אני רואה הכול

הרגע אותי תפס

לעיתים

לעיתים

 

תחנה שלישית אצלה ואצלו בעצם לא

הוא לא זוכר איך היא נראית אבל רוצה אותה איתו

חושב שהכול שחור גם כשמעליו אין עננים

הוא חושב שהכול שחור, למרות מה שאומרים

 

כמה חודשים עברו והמספר כבר נאבד

זה לא חשוב כי לא היה שם אף אחד

עכשיו זה הזמן לפנות, אולי לנסוע קצת רוורס

אולי עכשיו זה הזמן לשנות ואליה להכנס

 

סיפורים מהעבר מגיעים לאוזניו

התכנית לא פעלה אז מה עושים עכשיו?

לפעמים מתבלבל, לא יודע מה הוא רוצה

לפעמים הכול ברור לו ואותה הוא לא מוצא

 

מעולם הוא לא ידע מה היא באמת חושבת

אבל מאז אותם ימים עוד בראשו היא מסתובבת

סוף הפרשייה עדיין לא ידוע

אולי יהיה זה סיפור אהבה ואולי עוד לב פצוע

 

לעיתים היא מדברת

לעיתים יש רק שתיקה

לעיתים הוא לא מבין

מה ממנו היא רוצה

 

לעיתים היא מסתכלת

לעיתים היא אדישה

לעיתים הוא לא יודע

מה יהיה הסוף איתה

 

ועכשיו הכול מושלם

המצב בטח יסתדר היום

או שאולי הכול שבור

וזה בעצם סתם חלום

עדיין לא הייתי שם

עדיין לא הייתי שם

 

עדיין לא הייתי שם

עוד לא איבדתי חבר קרוב בידיי

עוד לא שמעתי את רעש זעקות הכאב

ואת הדממה שאחרי הפגזים

 

עוד לא ראיתי את החיילים שלא חוזרים

ואת המבטים על פני משפחותיהם

עוד לא הרחתי את צחנת הפחד וחוסר האונים

ואת התבשמות התקווה והניצחון

 

עוד לא הרגשתי את קריסת הגוף העייף

ואחריו את צניחת הלב והנפש

עוד לא חשתי את ליכוד היוצאים לקרב

ואת אחוות הנותרים אחריו

 

עוד לא בכיתי דמעות של כאב

שחלחלו לתוך אדמה רוויה בדם

ולא נכוויתי מאש הלהבה

שלאחר כמה רגעים כבתה

 

עוד לא רצתי עד כלות כוחותיי

ולא החסרתי נשימות כדי לשמור על פעימותיי

עוד לא עצמתי את עיניי כדי להפסיק את המראות

ועוד לא פקחתי אותן כדי להפסיק את הסיוטים

 

עוד לא פגשתי את המוות בשטח האש

ואת השכול עדיין איני מכיר

אך אני מקווה שגם מבלי לדעת בדיוק את משמעותם,

אפשר להבין את משמעותם הגדולה של החיים.

אולי מחר

אולי מחר

 

אולי היום, במהירות 120 לתוך קיר בטון

והפואטיקה תנזול כמו דם

רגש מוקצן בלי בלמים

ובסוף לחבר את כל החלקים

 

אולי היום, עוד פיצוץ אידיאולוגי

והנואמים ידרשו שינוי

פוליטיקה קלה דרך מוות של אנשים

ואני אשכב שם בלי אפשרות להאשים

 

אולי היום, נפילה לתוך הקרקע

להכיר את הכביש קצת יותר מקרוב

ארגיש את החיים כשבמוות אני חמוש

ואתם לא תבנו סכר לדמעות של ייאוש

 

אולי היום, כדור אחד, פיסת מתכת

תעבור במהירות דרך כל מחשבותיי

וכמובן, בדיבורים נראה רק חיוכים

את כל החרא אנשים כבר שוכחים

 

אולי היום כבר לא תהיה השכמה

יש מערכות שלא פועלות ויש שמפסיקות

אז פשוט אמשיך לישון, עטוף בזיכרון מושלם

וכולנו נקבל עוד סיבה אחת לשנוא את העולם

 

אולי היום, אני אמות

ובעיתון יהיה כתוב, "לאן הלכה המקוריות?"

בעולם הזה לא בטוח שנראה את המחר

ולפעמים גם המוות ממוסחר

למטה

אז אני שוב שואל, מה כבר יש לי להפסיד

הרי אני כבר נפלתי למטה, למטה כמו תמיד

 

הם אומרים לי שזה גרוע

שזה מוביל למקום הלא נכון / שצריך לשאוף למקום ראשון

אומרים שזה לא בסדר

ושבסוף יהיה אסון / אבל מי החליט שזה נכון

 

לא ביקשתי שתבינו, לא ביקשתי רחמים

ככה פשוט יותר קל לי, יותר קל לי בחיים

כי כשאתה נמצא למטה, גם אם אין דרך לעלות

אי אפשר יותר לרדת, לא תמיד צריך תקוות

 

אלכוהול

אלכוהול

 

לא צריך לחשוב פעמיים והכול כל כך פשוט

העולם נראה שונה, עולם בלי משמעות

עכשיו אני עוצם עיניים ולא מפחד למות

רק מחר אני אחזור למציאות

 

יצאתי להפסקה, נשארתי שם יותר מדי

לא ידעתי שהפתרון הקל, זורם כאן לפניי

אני זז הצידה, מוותר על השליטה

שיקרה מה שיקרה, הרי קרה מה שקרה

 

לרגע אני עוצר, לפעמים מנסה לחזור

כדי לחשוב על מה שאיבדתי ועל מה שנשאר לשמור

אבל הקול הזה קורא לי ונמאס כבר לסרב

אז נתתי לעצמי קצת חופש, חופשי להסתובב

מהמים להירטב

לשכוח מהכאב

המשך לא יבוא

המשך לא יבוא

 

השמש כבר שקעה וטבעה בכעס

בזמן האחרון זה קורה יותר מדי

לפעמים אני תוהה למה אני נשאר איתי

שוקל להשאיר אותי מאחור, אולי…

 

בין אשמה לבין בריחה, שם אני תקוע

פה באמצע שומקום ובאופק רק האופק

וכמו האיש בלי המבט שבתוך ליבי צורח

גם אני כמוהו בלי סיבה, את אוזניי איני פותח

 

על הטרמפ הבא של שקט, הזמנתי כבר מקום

אבל משאיות עם מטען רגשי, צופרות בכבישי ראשי

במראה עומד שם מישהו עם עיניים כמו שלי

אני צועק לו מי אתה?, אני לא יודע מי אני

 

והשמש שוב זורחת, מסנוורת צלקות חדשות

בתוך כל הבאלגן הזה, יש עוד כמה לחישות

לא הבנתי את זה אז, נשכח, נגרר בי עד עכשיו

יותר מדי, פחות אולי, אני מה שנשאר

 

אני לא שם ולא פה

עוד לא שם גם לא פה

אני לא שם גם לא פה

המשך לא יבוא…

הרבה דיבורים בעיקר בישיבה..

הרבה דיבורים בעיקר בישיבה

להתעקש על עקרונות, אני לא מוצא סיבה

זה ההווה שלי

 

יושב בחדר, עד ארבע בבוקר, לבד

מה קרה לכולם בזמן האחרון? כאילו אין בעולם אף אחד

זה העכשיו שלי

 

רצות לי בראש מילים שהם אמרו

יש כמה חלומות שלא יתגשמו

זו המציאות שלי

 

ארבע קירות שמקיפים אותי, מזמן איבדו כל ריגוש

יש זמנים שמפשוט מחכים לחידוש

זאת הבחירה שלי

 

הזמן בורח, לא מתקדם

אחד קדימה, שניים אחורה, מי אשם?

זה העולם שלי

את עומדת על סימן שאלה..

את עומדת של סימן שאלה

ואני מחפש לעצמי תשובה

האם את מספיק חזקה

ולא תיפלי אם הגזרה תהיה רעה

 

אני כל כך מפחד להיות לבד

לא זוכר איך זה להיות אחד

אולי כדאי להשאר בבטחון

למרות ההרגשה ולמרות הרצון

 

אני עלוב, לא בטוח כבר בכלום

אוהב, לא אוהב, זקוק. צריך איום

 

לכל כיוון יש הרבה שחור, המצב קודר

והמבט שלך אליי, פתאום מרגיש חודר

להגיד אני אוהב אותך, הרגשה של שקר

אז מה עושים עכשיו, לא יכול לראות מעבר

 

אף אחד פה לא מבין אותי

אף אחד פה לא יבין אותי

ואת תהיי לי זרה כמו מישהי

שאף פעם לא ידעה בעצם מי אני

דרך ללא מוצא

דרך ללא מוצא

 

איזה אחד שאני לא מכיר הולך מולי בכביש

אבל במקום שאני אחייך, יש פחד להרגיש

בגיל 18, לכל אחד כבר יהיה רובה

הכוונת על העתיד, שום דבר כבר לא שווה

 

אני הולך אצלה לישון וצריך להרגיש עם עצמי רע

לחשוב על כל צעד, התחייבות קטנה לחֶבְרָה חולה

אם הכול השתנה ביננו, אולי כדאי שנוותר

בעצם כדאי לגרור את הסבל, הרי אני צריך עוד חבר

 

אני צריך להפוך את כל הכעס הזה למילים

לשפוך הכול החוצה ולא לשמור את זה בפנים

"כל הדברים הטובים צריכים להגמר", כתוב כבר בכל שיר

גם הדברים הרעים יכולים להגמר אבל לזה נקוב מחיר

 

קילומטרים מכאן, גם שם אין שקט

למרות שככה זה נשמע

וגם אם הייתי יכול לשם ללכת

זו דרך ללא מוצא

חזרה לחיים/תחיית המתים

חזרה לחיים/תחיית המתים

 

אני חוזר לחיות, לא במקום אחר

זה רק אני עכשיו, לבד, מולי

התמודדות עם ויתורים שלא רציתי

ודברים שלא עשיתי

אבל זה לא חשוב כבר, אני לא צריך

אתכם…..אני חוזר לחיות.

 

נתקעתי מאחור לזמן ארוך מדי

היום, זה הזמן לחשוב עליי

אז להתראות, לקח לי ימים להבין

שגם כשאין שמש, אני עדיין כאן

חוזר לחיות.

 

סוף סוף, זה לא רק סוף, זו התחלה

של משהו ישן, שלי

כל כך הרבה לראות, כל כך הרבה סיבות

אני חוזר לחיות, אני

שיר אהבה

שיר אהבה

 

ברגעים של קושי, רואה רק שחור

אבל יש משהו חזק, קרן של אור

בין רעם לרעם, עוד עולם מתרסק

מתחת למחסה, איתה מתחבק

 

במצב מאוזן, שמי ירח מלא

וחיוך די מובן, ממש צפוי שכזה

שפתיים נוגעות, מחממות את הלב

אובדן שליטה חיובי, העולם מסתובב

 

זה מיליון רגשות, אך בעצם אחת

הכול כה פשוט, השלווה הנכספת היא את

לצחוק, לבכות, לדבר, להביט רק בך

שלוש מילים שהן הכול: אני אוהב אותך.

הד של 3 יריות

לא יום אחד של שינוי, אבל והבנה

אלא 365 ימים של מעשים ושינוי ויום אחד לסכם אותם

 

טוב למות בעד ארצנו?

טוב לחיות בעד ארצנו!

 

הד מחיאות הכפיים של הקיצוניות מהדהד באוזניי

כמו הד של שלוש יריות

הסתה, מחשבה, החלטה לבצעה

ושנאה שנאה שנאה

ועכשיו בלבול, למי אני נאמן יותר?

למדינתי, לארצי, או לי ולליבי ומה הם חושבים בכלל?

 

השנים האחרונות כמו ערימה ענקית של קלפים

כל יום קלף, כל שעה קלף, כל אדם קלף

אך הקלפים בתחתית, כמו הקלפים בפסגה

אולי עם ציורים אחרים

אך אותו הכוח להחזיק את המשקל

ובאותה הקלות מתמוטטים

 

איפה הכוח לשנות?

תנו למישהו את הכוח לשנות!

 

כן לשלום

ללא אלימות.

ביום שישי השמיים בדרך כלל כחולים..

ביום שישי השמיים בדרך כלל כחולים

אבל היום זה לא ממש עוזר לנו

כי באותה ירידה מתדרדרים

ואין עננים, אין אנשים

 

את המשפטים האלה שמעתי כל כך הרבה פעמים

ועדיין כותב וחושב כותב וחושב

לשאול למה, כבר לא צורב לי בלשון

ועד כמה מילים הן רק מילים

עד מתי, עד שמישהו עושה מהן מעשים

מה, צריך להחליט בדיוק איך עושים

 

קל לי לבכות בלילות

זה קל כי אין כבר רגש ברגשות

ובשורה התחתונה זה רק נוזל ולא כאב של אנשים

ולפעמים זה קצת אירוני

שבכנרת אין כבר מים

ולי עדיין יש דמעות בעיניים

כמה שאני אנוכי…

רק אני

רק אני

 

אני פרנואיד, אני משתגע

מה כבר יקרה לך?

מה אני מבקש ממך?

 

חשוך פה, לא נעים

משוטט לי לבד, מחפש

מה אני מחפש?

 

אני לא עצמי, או שכן?

אין מוצא, או שיש?

ושוב מה אני כבר מבקש

 

כל כך מעט בשביל כל כך הרבה

כמה גלולות של הרגעה

כמה כדורים של אהבה

 

וקר פה, צפוף פה

רק אני פה

רק אני פה

 

מחכה, נמאס כבר לחכות

נמאס מהשטויות

תנו לי לצאת

 

תנו לי לצאת

לצאת ממך, לצאת מהמבוך

תלוי כמו בובה עם חוטים

תלוי כמו תמונה על הקיר

מה שלומי? זה תלוי

 

ואני שואל עד כמה, עד מתי, די די

בואי כבר, לכי כבר תתקשרי ותגידי

תלחשי, תדברי,

אוף.

100% סינתטי

100% סינתטי

 

לאן הלכתם, אצילי החברות?
הגאווה, השמחה והאמון נשטפו בגאות
היה פה קשר, מעבר, משהו בנוי
עכשיו פיזור, לבד, רגש חצוי

 

היכן מהותכם, ילדי משפחה?
אולי לכל אחד מאיתנו מטרה הפוכה
חשבתי שנמשיך כולנו לעבר העתיד
התרגלנו למצב הגרוע, כמו תמיד

 

מתי הוחלט ברוב קולות לוותר?
מתי החלטנו להשאיר מאחור עוד חבר?
כל אחד לעצמו, להוכיח שהוא יכול
להמשיך בדרכו ולזרוק את הכול

 

למה לא לעצור ולבנות?
למה להתדרדר, להסחף, להתפזר כמו חולות?
אני רוצה לתפור, להשלים, להדליק את הנר שכַּבֵּה
100% סינתטי — חיים בהווה.

חברים מפלסטיק

יש לי עשרים חברים מפלסטיק

אז מה זה בעצם אומר?

יש גם חמישה חברים מקרטון

אבל בעצם אין פה שום חבר

 

ההיא שחשבתי שתשאר לנצח

כבר מתחילה להתרחק

ורוב השאר כבר מזמן עזבו

ואין לי עתיד להתרפק

 

הם בחוץ עכשיו, אני כלוא בפנים

בתוך ראש לחוץ עם הרבה דמיונות מזוויעים

המסך הזה מריץ סרטים, אני רוצה כבר לעצור

המקום הזה לא מתאים לי, אני רוצה לחזור

 

תפסיקו לזיין ת'שכל, נמאס לי להקשיב

יש פה משהו לא בסדר

מחפשים כאן רק לריב

 

הדממה לפני הסערה

גשם ורעמים

זכרונות מתרסקים על אדמת מיואשים

 

העבר זורם לו שם בשקט

מתחיל לחלחל לשכחה

העתיד קרוב מתמיד

קרובים לאכזבה

 

אז מה יקרה איתנו

מה יקרה איתי

לעוף מכאן הביתה

רוצה חופש אמיתי.

 

וחברים מפלסטיק לא מרגישים כלום

וחברים מקרטון נשרפים באש

חברים מקרח נמסים בשמש

וחברים בני אדם גם ככה לא מקשיבים.

להתראות

להתראות

 

אני עוזב כי אני עצוב

אני עוזב כי נגמר

אני עוזב כי מפוצצים ליד הבית שלי פצצות

אני עוזב כי שופטים אותי על פי המראה שלי

אני עוזב כי אני לא יכול סתם ללכת ברחוב בלי שיעירו לי

אני עוזב כי מודדים אותי במספרים

אני עוזב כי יש כל כך הרבה רע ודווקא אותו אנחנו רואים

אני עוזב כי אני לא בטוח שאני מאמין באהבה

אני עוזב כי לעולם הזה לא איכפת אם אני אעזוב

אני עוזב כי נמאס לי

אני עוזב כי הכול זה רק כסף אדמה ודת

אני עוזב כי שכחתי מה זה לצחוק

אני עוזב כי לוקחים לי את החופש

אני עוזב כי לקחו לי את הכיף שלי

אני עוזב כי אני לרוצה להתפשר יותר

אני עוזב כי אני לא רוצה להזהר יותר

אני עוזב כי אין מספיק סיבות טובות להשאר

אני עוזב כי זאת הברירה שלי, זאת הבריחה שלי

אני עוזב כי אני פחדן

אני עוזב כי עלוב

אני עוזב כי אני עצוב

 

אני עוזב.