רשימת השירים

רשימת השירים

גם בטוב

ואלמד לכתוב גם בַּטוב

ואלקק את השסע שנהייתי

בספסליהם ובספליהם

בנוכחותם ובסופם

ואחוש את כפות רגליי

ואקפץ על קוצי השדות

באבק דרכיהם ובשלוליות גשמיהם

בשריקה רועמת ובחצוצרה ענוגה

ואשוב שטוף אל האיש ההוא

שחלם תחת זרם המים הקר

בשנות חייו ובשנתו הרוחבית

בפסגות אליהן צלל או בגומחות אליהן הביט

ואתהלך אתו מעט הרבה כדי להיות

כדי לחיות כדי לחשוב

ואלמד בעזרתו לכתוב

גם בַּטוב

..Walking with

Walking with my friends

Simple walk

with my friends

I can hear, not pretend

Simply

walk in

with my

friends

לפעמים הכול פשוט במקום..

לפעמים הכול פשוט במקום

אף אחד לא רץ

לא ממהר

הנהר זורם לצדנו

אורות הערביים מרצדים בזווית

העין

האורז מוגש בעדינות אופיינית

ירח עטוף בשמיכת אובך

הבירה מטפסת לי מהקיבה

לראש

מדרגות נאות

נאות מאוד

ועכשיו הודיעו לי שהמטבח סגור.

כל הזין.

אני נכתב בשדות הזמן

אני נכתב בשדות הזמן

נחטף בנקיקי הרגע

מנסה למצוא על מנת להימצא

מנורות רחוב

מרצד כמו רע וטוב

תר אחר הנקודה

שקיקה בשתיקה

געגועים נקטפים

כמו פרחים צבעוניים

אנשים של אמונות

עסוקים בלהחיות

אדמה יבשה

כדי להצמיח בה שדות

שיהיה בית לרוץ בו. להעביר את הזמן.

מרק

ולפעמים כל מה שאדם

צריך זו קערת מרק

טובה..

ליל מנוחה.

הרים

בין אנשים עם עיניים אחרות

ודרכי עפר

לתוך מערות

ונטיפים

לחיות

מחשבות של אחרים

ולחשוב על הרים

הרים

      הרים

              הרים

ויד.

חיבוק ענק

ויד.

כזאת שמחזיקים

בלילה…

זה מטבח באכסנייה..

זה מטבח באכסנייה

והריחות מתערבבים

ומזמינים אותך לרעוב

היא רוכנת לה על הכיריים

מפנה אליי גב

מבלי לדעת אני מפנה

לה עיפרון

הילדות הקטנות שוטפות כלים

מצחקקות ושרות פזמונים

מוכרים. לא לי. להן.

ואני לא יודע למה או שֵׁם,

אבל בא לי שיהיה לה טוב.

פניה

זה היה בגיל 29

שהבנתי שלא המצאתי את הגלגל

וברגע הזה ממש,

התפניתי להמציא משהו אחר,

או יותר טוב מזה

פשוט התפניתי.

אולי צעירים אינם מפחדים מהמוות..

אולי צעירים אינם מפחדים מהמוות

מהסיבה הפשוטה שהוא אפילו עוד לא

מסר להם ד"ש.

לבד,

לבד,

משמעותו

עם כולם.

505?

505?

ולעיתים קרובות, בהרהור או מחשבות

אני שב אלייך כמו אליי

מתגנב בין ירכייך

נזכר בלחישותיי

אולי גם את זוכרת או נזכרת

לפרקים או לפעמים אולי בכלל

שכחת מחקת המשכת

יש משהו שנותר

אני זוכר אני נזכר

ואיך אמרת שזה נעים

איך אישרת ללא תנאים

ולעיתים

קרובות מאוד אני רוצה בך עוד. ועוד

רוצה לחקור ולהפנים

רוצה לתת

כמו שהרשית או אם היית

נמצאת או רק אומרת

ש

אפשר

הייתי רץ, ללא כוחות, ללא פנס

אל תוך תוכך

כדי לדעת שאנחנו

קיימים.

One Second

Wooden deck

One second

Mountain on the horizon

One second

Laundry hanging outside blowing in the wind

One second

Hanging outside

One second

Greatest view

One second

The cat stares at the quiet scene

One second

of a man trying to hold time

One second

I remember it all

I can climb

above

One second in a lifetime

אני חוזר.

פוקח שוב עיניים

דרך גוף דרך צליל

ואופק

ורשאי לדמוע ולצחוק

ולגעת בי

מילות האיש האחר

בארצו של אחר

במסע שמעולם לא הצלחתי לתת לו שם

מתחיל להתבהר

אולי כי השמש עולה כאן במהירות

עושה לי חשק לפגוש את כל מי שאי פעם הכרתי

לצעוד בכל מקום שאי פעם ביקרתי

אך ללא הספד

לשוב שוב לנתיבים שאינני יכול עוד לדמיין

אני חוזר.

ויש גם יופי שמכאיב

ויש גם יופי שמכאיב

עמוק בבטן

בחללים הסודיים של החיים

 

יופי שקט

שממלא נחיריים בניחוחות של משמעות

יופי של חירות

 

רגע אחד

חולף על פנייך

את מתמזגת עם בדייך

רוקמת מסביבך נוף

ולנוכח אלו

אי אפשר שלא לתהות

בפליאה משתהה

על מה ולמה

נולדות מלחמות

רכוני הראש

רכוני הראש מחפשים

                מ ח פ ש י ם

עסוקים      ע ס ו ק י י י י ם

לתפוס רגעים

אפילו    לא רגעים

אנשים    אפילו      לא אנושיים

נוף. קוף. סוף.

רכוני הראש ציידים של רקעים

רקיעים תמימים פשוטים

כדי להפשיט את אורם לצבעם מחדש

להרכיב איתם פסיפס של חיים.

רכוני הראש

מתים על זה.

SEND.

רכבתהמחשבות

רכבת המחשבות דוהרת עוצרת צופרת

ממתינה הקו הפשוט מסתלסל

משתבלל נמתח ומצייר עצמו מחדש

צמתים וגשרים זיכרונות של חיים

אני שם ופה לכלוך וטוהר

והמון זמן של מגרש משחקים

בתוך ראש ריצה משוגעת

מפינה לפינה רגעים של כעס

רגעים של חמלה

אנשים ונשים וכל מה שהיה ומילים

חדשות ובגרות התחלה

איזה מסע איזה

מסע

ביער עם ג'ון

ביער. עם ג'ון. אחרי שיר 6 נזכרתי פתאום,

אני בסלון עם גיטרה. את ב"חדר העבודה" שלנו,

עובדת על התואר או על הסדרה,

אני שותה בירה או קפה.

מנגן John – 

Cut Out, Going Inside, Carvel

בכל שיר את מפרגנת מביעה

תומכת שקטה בחדר סמוך

אני מנגן לי ולך ולנו

וטוב וקצת רע ולמעשה כל מה שהיינו נמצא.

אני מנגן ברוך ובעוצמה ומשנה סגנונות ועיבודים,

אחרי כמה שירים את אומרת לי:

"גבר.."

אני שואל "מה?"

"תנגן לי ככה כל החיים"

..

קתאקלי

"קָתָאקָלִי".

לא. זה שואב יסודות מה"נוֹ".

אולי זה בכלל משהו מקורי שלא למדתי.

יש מסכות ירוקות לשדים, הקוף הלבן – הָנוּמַן – הוא מוכר לי..

יש בחורה אסייתית בשורה הרביעית מהבמה משמאלי,

היא כבר משועממת.

מעניין אם הדרום-קוריאנים לידי מתים לצלם ויודעים שאשקיט אותם אם הם יעשו את זה.

אני לא מאמין שהוא הולך להסביר לנו כל פרק ופרק של התופת הזו.

מדהים שזו בדיוק ההרגשה שהרגשתי בשיעור כשלמדנו את זה –

תסכול ספוג באירוניה..

אם עוד פעם אשמע את זעקתו של השד הזה אני אמות.

העולם המערבי לא בנוי כבר או לא בנוי עדיין לסוג כזה של מופע? מעניין.

גב של בחורה בלונדינית, מסובבת את צווארה, מתוחה מהיום הזה,

בנות לא נרדמות בתאטרון. בנות לא נרדמות.

היא מקפיצה את הרגל, לובשת חולצה שחורה צמודה עם חרכים רוחביים בגב

חרכי פגיעה. ירייה. שחיטה.

רגע, עכשיו יש מלא קופים סגולים על הבמה – משהו בין פסטיגל לטקס כהונה.

המוסיקה הזו מרגיעה לפחות, אולי גם מרגיזה. עכשיו היא כבר מרגיזה.

בצד שמאל יש עוד בחורה, דרום אמריקה? לא, אולי אנגליה.. מעניין אם אשדר

מספיק אנרגיה לבלונדינית אולי ההוא משמאלהּ לא יהיה חבר שלה כשהשדים

הקופיפיים יצילו את הנסיכה שהיא דרך אגב קטנה מאוד. למעשה כל השחקנים פה

צעירים, בונים אותם מגיל צעיר. מה?? יש עוד פרק?? אה.. זה שיר סיום.

קתרזיס אין. חקר תרבותי יש.

גב של בחורה בלונדינית.

מופע מומלץ, חובק עולם.

דיון פילוסופי

"דיון פילוסופי" או: "פילוסופיה בשקט":

 

א': "אני ממש לא מבין למה אלוהים יצר יתושים."

ב': "כדי שתוכל לשאול למה אלוהים יצר יתושים."

 

והמחמירים יגידו:

"על מנת שתוכל להבין ששאלת למה אלוהים יצר יתושים."

 

והלא מבינים יגידו:

"אני עדיין לא מבין."

הלהיות פשוט

זה לא יכול להיות בזמני קפאין

זה לא יכול להיות בנחיצות ניקוטין

זה לא יכול להיות בתלות אדרנלין

 

זה צריך להיות יחף כמו הקיץ

                    מרק כמו החורף

                     חד בכאב

                     נושם כמו אוהב

                

זה פשוט חייב להיות

פשוט

הלהיות פשוט הזה.

Sleep With Fire

Sleep with Fire

 

I'd like to make love to this flame

Dancing around life, wants to live

To burn, to heat, to heal

To burn.

This touch, which eats all wood

This warmth that cuts through mood

Lost bodies behind high mountains

I want to hug your smell

Cook, look, believe, achieve, wake ,walk

Don’t run

Burn

Burn

Burn

זן נכחד

זן נכחד

 

מה השעה

איך אני מגיע ל

איזה רחוב זה

תוכל בבקשה לצלם אותנו

 

נוחו על משכבכם בשלוש

כמה מהר

כמה מהר מקום נהיה בית

כמה מהר אנשים נותנים בטחון

כמה מהר אני נהיה עצוב שמח

כמה מהר נכון ולא נכון

כמה מהר להתאהב

כמה מהר להתקרב

כמה מהר להעז לוותר

כמה מהר לאט נהיה מהר

כמה מהר טוב מחלחל

כמה מהר קל לתסכל

כמה מהר אני לא מסתכל

כמה מהר זה בא

והולך

מבט שני

מבט שני

 

מבט של דלת, של גשר

נקודת מעבר בין מקריות לאפשרות

תשוקה מהולה בביישנות

לא נמדדת בזמן, אלא בנשימות

בזווית הרכנת הראש

בהחלפת המילים לסובבים

בהמתנה לבאות

בסבלנות

 

מבט של התחלה

של פנייה נכונה

של אופק חדש

של לראות

מבט של כל מה שאנחנו

יכולים להיות

כאב כיס

על בּוּרוּת

משלמים

בכאב כיס

Take Time

"Just take your time"
אמר המלצר הנחמד

ואני ניסיתי.

הבחורה. זאת שאינה בציור

הבחורה.

זאת שאינה בציור.

פרטיה הם הנראים ביותר.

סבוכים בפלטת הצבעים.

שבינתיים

איני יודע עוד להתיר.

צבעי מים.

לצייר עם הידיים.

להחליט.

אם לאהוב כמו שצריך

מחר אקום לצעוד.

ובכן.. זה מתחיל..

שצף הנהר באוזניים,

אורות פזורים מנצנצים על ההר שמימין.

קו המתאר של הרכס משמאל
מסמן עצמו בעוצמה על השמיים..

ריח מדורה חולף ובא.

בטן מלאה בכל טוב.

שיחה טובה עם זרים גמורים ואחרי שתי כוסות תה.

משפחה.

אני הולך לישון עכשיו.

מחר אקום לצעוד…

מי ידע..

מי ידע שאני יכול לבכות

מלהביט בהר..

בטבעיות

יש משהו מעורר השראה בטבע.

זו לא הפשטות שלו כי הוא אינו פשוט כלל..

זה משהו בהתמדה שלו,

ביכולת שלו להיות שם. בשלו. בטבעיות שלו.

כל הזמן הזה לפני שהגעתי בכלל, המפל שלפניי הטיל את מימיו,

עוד כשהיו אבות אבותיי, לפני רעיונות, מחשבות, אהבות ושנאות,

הוא היה כאן.

חצב לאט לאט בסלע, נתן לדברים לזרום בקצף שלהם.

בכל שנותיי הוא היה פה, זרם, חיכה, המתין,

שאשכיל להגיע,

כדי שאוכל להתכבד מנוכחותו.

גג. 360.

גג.

360.

הרים גדולים, מרשימים, סלעיים.

שטיח עצים על חלקם,

קרם שמנת שלגי בקצותיהם.

הדרך מארחת את הצועדים בעדינותה התלולה

לרגע רצתי, לרגע לא הבטתי נכון.

וכבד. וכשכבד בגב כבד בלב.

לרגע רצתי.

עכשיו אני כאן. גג.

הייתי רוצה פה חצי שעה עם כל אדם מחיי.

360.

ענני צמר גפן נעים באיטיות בשמיים הקרובים מתמיד.

השמש קופחת כמו זרקור ענק,

רוצָה להשתקף על יריעות השלג,

העורבים מזמרים סביב סביב,

360.

גג.

זקן

אין כמו להרהר בזמן ליטוף זָקָן.

ההרים האלה מעניקים

ההרים האלה מעניקים לי כוח לאהוב…

המקום הזה ליד האגם

המקום הזה ליד האגם

בו אתה עוצר למרות שרק התחלת שוב ללכת

וטביעות כף רגל של ילדות נטמעות בנעליך

והשמש מתפזרת על המים

צפה מעליך, מתחתיך

ורוחות שלא טעמת, מתפזמות על צעיפך

הכול עוד ישוב להתעופף

כמו תמונות חַיֶיךָ

כמו אהבתך

במקום הזה, ליד האגם.

שוב לבד

כמו שאומרת אלכסנדרה ב"פתאום הגיע סתיו":

"אני מתגעגעת אליו, אבל אני שוב לבד, כמו שהתחלתי,

ואני אוהבת את זה, אני טובה בזה…"

 

גשם יורד

אקרא לצד האח.

מסך לבן

       מסך לבן

מישהו שידפוק בדלת

מישהו שישב לצד מיטה

מישהו שישאל

מישהו שיחכה

מישהו שיניח יד

מישהו שידליק את האור

מישהו שיכסה

מישהו שידבר

מישהו שיחבק אותי

כי קר לי ואני מפחד.

כמה אומץ מצריכה שהייה

כמה אומץ מצריכה שהייה,

השמש שוב זורחת,

שלג נמס אט אט,

מעולם לא פחדתי כל כך להישאר לבד.

השיעור נלמד, נלמד, נלמד…

 

 

 

העיקר הבריאות.

חכמים מהצד

האם הייתי יכול להישאר אופטימי עם מחלה סופנית?

כמה אנחנו חכמים מהצד..

אלוהים ישמור.

אין חוקים בתשבץ הזה

אין חוקים בתשבץ הזה

הלוח משתנה לי בכל שעה עגולה

אני משתנה

הסיפור שלי נגמר

סדינים לבנים ושמיכות עבות

מזיעים פה בלי לרוץ

אני נוטף ממני כמו השלג שבחוץ

מפולות של חלומות

כמה מהר קל להשתנות

אז תביאו אוויר

זמן לנסות

השביל ממשיך ללכת בלעדיי

שלג צח הופך ענן

מתחתיו עוד מטפס ההר

מקומי בין מקומיים

עטופי שכבות שמנות

על הגדות רצים ימים

והצלילים מתנגנים

פ ר ס פ ק ט י ב ה

יומיים אחורה, יום אחד קדימה

כל מה שהייתי צריך במשוואה פשוטה

אבל נעלם.

השביל ממשיך ללכת בלעדיי..

סדר

מתקלחים. כולם לפי הסדר, מתלבשים חגיגי, לילו מתלבטת עם אמא, אני מחליף בין מכופתר לטריקו, אמא אומרת שיפה שכולם בלבן. אבא מתבל עוד כמה תבשילים, השמש מתקדמת לזווית היפה במרפסת. אולי ההורים יתווכחו על שעת היציאה, זה יסתדר בסוף. חומוס או בירה עם חבר'ה בצהריים, חילופי הודעות או שיחות, משהו בחג גורם לך לחשוב עמוקות על קרוביך. בצהריים אולי קפצתי לקנות משהו באלונית. קפה במרפסת צהריים, הרחובות מתכוננים לחגיגה, ריח תבשילים מכל בית.
אחר הצהריים אנשים שולחים חג שמח!, אני שוב מנסה להבין את טירוף הניקיון שנוצר מקמח שלא תפח לפני יותר מאלפיים שנה.                                             הערב יֵרֵד, הכבישים יהיו עמוסים, אולי פקק או שניים, אולי תאונה (לא עלינו) ברדיו יבקשו לנסוע בזהירות. האוכל בבגאז', האוטו מלא בריחות בשמים, במושב האחורי (תלוי בשנה) אולי צפוף ואולי אני ולילו רבים ואולי אני שומע מוסיקה ונוסע לבד עם ההורים. כשנגיע חיבוקים נישוקים, עדכונים. הגדה תיקרא בחלקה, שוב לא אדע את הלחנים, אוֹכַל מצה עם חלמון ביצה. כוס ראשונה שנייה שלישית וחד גדיא והצגות ומצב רוח מרומם. ובכן, זה די מדהים כל החציית ים סוף הזו. וההגדה הקיבוצית תמיד ידעה לקדש את הטבע וזה מרגש. מגוון אוכָלים של משפחות אחרות, עוף מצופה קראסט אדום. טעים. וקינוחים של אבא ושירים ואחד מי יודע… והנסיעה הרוויה הביתה בליווי ירח מלא. מחשבות על מפגש עם חברים או אהובה.

חג הפסח, לעולם לא יראה כפי שנראה..

חג שמח!

סט לעירוי

בחור ישראלי

ובחור סורי

נפגשים בבית חולים בנפאל

אם סט לעירוי עולה 65 רופי,

מתי מתחיל ערב חג?

אולי כדאי

אולי כדאי למרות הפצרותיהם

של הכול ועכשיו

לפגוש את כיף והנאה,

לתת לזמן למצוא את מקומו

ולמקום לעשות את שלו

וכך אולי גם לצרף

בשקט עם שקט

את שלווה

מה יהיה מספיק עבורו?

מה יהיה מספיק עבורו?

  מה יגרום לו להגיד "הגעתי"?

   איש הכמעט זכור לו מאיזה שיר נעורים

                                     ונדמה שזה תמיד ליד

                                                    תמיד בִּשְׁבִילָם

                                                               ולא בְּשְׁבִילוֹ. 

מקום על המרפסת

וכמה זמן לקח לקרלוס קסטנדה למצוא את מקומו על המרפסת?

אומץ עט

הייתי רוצה את הרשות של הרוקי מורקמי

זה הכול

רק את הרשות

להעלות דמיון על דף

בלי פחד

באומץ עט.

אני מותח את הזמן בתור היער..

אני מותח את הזמן בתוך היער

כדי לברוח מפרידה

מחבק את השלכת

נלחם על לא נודע

 

ויש קולות בחלונות

רשרוש השביל המתפתל

ולחישה מאחורי כתף

בשקעים שם רגשות לומדים להתערפל

 

אין גבול ואין גדר

זה לא כך, זה לא אחרת

אך מישהי במרחקים נושקת לגבעול

שבמותו יחַיֶה נקישות

בצוואתו יהיה לדלת.

זו הדרך

זו הדרך

זו תמיד הדרך

 

אתה כותב,

ומכבה את האור במסדרון

מחר נושק להיום

ליל מנוחה.

על האופניים

העליה הייתה קשה מנשוא

לא ברמה של לחזור, אבל ברמה של לעצור, המון.

והנוף נגלה לאיטו, רכסים מושלגים מימין, עמק אגם ועיר משמאל.

לא רכוב, בעיקר רטוב נוטף,

אבל לאחר הפסגה, החלה ירידה, אוזניות באוזניים

סלעים משוננים קפיצים משומנים..

אני בן 6 במסדרון החנייה מאחורי הרצפלד 6 בכפר סבא,

אני בן 12 עם דורון ב"אריזונה" בשדות, יורדים ירידות מפחידות,

אני בן 15 נוסע עם עידן בכביש לעין עירון בפעם ה-2500,

אני בן 20 עושה "סינגלים" עם ג'רבי בדרך לכיוון מצר,

אני בן 29 בירידות שאחרי נאודאנדה ואני חי מתמיד

ובהווה,

כי אם לא, אני אתרסק..

רסיסי מדיטציה

.

 

What is a thought?

Can be a stone

Can be a flower

Can be a weapon

But what is it actually?

 

.

 

Observe, watch, breath. Avoid the don’ts. Mirror meditating.

 

.

 

לנקות את האבק מהמראה שאני.

 

.

 

 

Sky

לחיפוש אחר בהירות, אופק, אינסוף

Habit

פיתוח הרגל חיובי דומה לפיתוח הרגל מגונה.

עלינו לעשות זאת בתכיפות בינונית לאורך זמן קצר.

הפסקת סיגריה – הפסקת מדיטציה..

Breathing

האם ניתן ליהנות מן הנשימה כפי

שאני מרווה את צימאוני במים בעת צמא?

 

.

 

להפוך את הכעס, תשוקה, חשכה, קושי

למשהו אחר. – אמנות.

 

.

 

מה הצד השני של כעס? מה נמצא מאחוריו?
מה משתקף במראה שלי כשמציגים לה כעס?
מה נמצא מאחורי המראה?

Creation.

 

.

 

מורים מורים מורים…

אילו יצורים נפלאים!!!

 

.

 

 

AN ACT OF KINDNESS

 TOWARDS ONESELF

 

.

 

 

 

משחקים בכדור

שני אנשים משחקים בכדור. בצורה של ביצה.

מתמסרים, מאתגרים, משלימים,

מקפיצים על רגליים, ידיים, חזה, תרגילים.

שני ילדים משחקים בכדור. בלי חוקים, לא כדי לנצח,

לא בשביל להפסיד,

פשוט, משחקים בכדור..

גופה נשרפת על גדת הנהר..

גופה נשרפת על גדת הנהר גרמה לי לחשוב

כמה אנו, החיים, הנמצאים,

לא מעורבבים או לא נחשפים ל"חדשים" שבאים,

ל"ישנים" שהולכים.

ההבנה של יצירת חיים, ההבנה של סופם,

אנחנו כותבים, שרים, מתאהבים ושונאים 

את הלידה והפרידה

אך בקושי רואים אותן. מביטים בהן.

הייתי עד כה ב-10 לוויות ו-0 לידות.

על סלע.

הכול זז במהירות וזורם לאט

במתינות קבועה אני משתנה ממקום למקום

מנקה את המשטח שלי

מנסה להשתקף בבהירות

 

 

אור נרות

שמיים מעוטרים

קולות פצפוץ עצים

 

 

לשחק בדשא

לעמוד על הידיים

לרוץ, לקפוץ ולהזיע

לצלול במי שלגים

לצחוק עם חברים

להבעיר מדורות

לנגן בקולי קולות

להרגיש במקום.

 

 

על סלע.

1,000,000/7 סינים

1,000,000/7 סינים

 

סלע.

זריחה.

קפה בכוס מתכת.

אני מטשטש את המבט והופך את הניצוצות הנזרקים

בנהר לגוש של אור

מעביר אליה את מבטי. לרגע, לבדוק שהכול במקום

בדרך חזרה לנהר, מבטי פוגש באנזין. הרזה. זורק

לי מבט תועה, אבל רואה.

כאילו יודע כמוני,

שזו בחורה שצריך

לרכוש עבורה שמלה בצבע בורדו

ולהתפלל לאיזה אל שלא יהיה

שהיא תאמין בטוב ליבך

כפי שאתה מאמין ביופייה..

On a Mission

"I'm on a mission now"

Just give direction just show the path

Just tell me I'm needed, teach me to love

Just wake me in the morning, just explain how it works

Just tell me my secrets, just unfold my truth..

משהו אחז בו..

משהו אחז בו

לא בדיוק בזרוע ולא בדיוק בלב

משהו אחז בו כמו זמזום יתוש בשעת לילה מאוחרת

כמו מעידה והתקפלות הבוהן

כמו רעש סטטי של מפעל רווי מכונות אוטומטיות

משהו אחז בו כמו דלת נטרקת שוב ושוב ושוב

משהו סגר עליו לסתותיו וסירב

לשחרר

מסע ומתן

מסע ומתן

הרגעים

בהם נעלם האופק או השביל שמאחור

נעלמים האגמים, העננים, ההרים, העצים

אפרוריות סמיכה צובעת את קירות טירתי

רגעים נטולי מעוף, ענן אבק, לא זוכר,

מדוע

הולך

לאן

בדידות עמומה בצבעי אדמה

ואין את מי לשאת

ואין למי לתת

אחת. שתיים.

ובאיזו קלות

כמו אש בשדה קוצים

אני יכול שוב לבעור באהבה

לאנשים, לצבע הבהיר בשיערה

לכל מה שיש לעולם שלי להציע

אחת.

שתיים.

והיא יושבת שם

והיא יושבת שם, מטר וחצי לפניי,

רכונה על מעקה המרפסת, ראשה שעון על כתפה,

מהופנטת מקולות הציפורים השונות שמהדהדות בעמק שלפנינו,

מביטה אל העצים, לוגמת מים באיטיות.

שיערה הצהוב מלטף בעדינות את עורפה,

גבה קורא לי, מזמין,

להעביר אצבע על שִׁכְמָהּ ועד לקימור האוזן,

בקלות

להבריש באצבעותיי את שערותיה

להזיז אותן ממצחה כדי שישובו שוב במהירות לתפוס את מקומן

עכשיו היא כותבת, משרבטת.

אולי נמצאת אולי ממציאה לעצמה סיפור,

אולי פותחת ב..

והוא יושב שם, מטר או מטר וחצי מאחוריי…

מבלבל אהבה

רגע אחד אתה מצייר בצבעים אחרי ששרבטת כל כך הרבה זמן בשחור לבן.

ורגע אחרי זה, כמו סמואל המילטון משהו מטפס לך על החזה, 

ספק נשען ספק נושך,

משהו מזיז אותך ממקומך, משהו מזמזם לך שירי תלישות,

והמישהי שאמורה לנטוע בחזרה לאדמה את העץ שאתה,

היא האוחזת בכינור.

אתה כנראה מאוהב בבלבול שלך,

או מבלבל את האהבה שלך.

בין אגו ללגו

בין אגו לחופש משחק בלגו

תהפוכות של מאזניים בשוק

ואנשים שונים מזיזים לנתיבים שונים

אני רק,

בצורה הפשוטה ביותר

מחפש את עצמי

על מה ולמה

על מה ולמה

 

אחיזה בטוחה

אחיזת עיניים

הידיים מתפנות לעבודת כפיים

קדימה קדימה מחיאות שיניים

 

אנחנו נבנה כל הר

נצבע כל פרי

נלמד לחייך

בלי להביט בראי

 

שלום כלל חלומי

שלום שלךָ עם עצמי

הזמן מתפנה בלי נקיפות מצפון

החזה לומד לנשום בפראות

 

ונקיים הבטחות

נשלים המתנות

ונלמד לסיים

בלי להתחיל

נשמתו של אדם

נשמתו של אדם

כמו רפרוף הפרפר הזה

כמו תנודות הבד ברוח

כמו מחסן עצים רעוע

כמו מיתר המנגן את התו הנכון

ונקרע ומתחבר מחדש

כמו זוג שרוקד לאט לאט

כמו סחרחורת

כמו נשימה עמוקה ארוכה לריאות

נשימתו של אדם

שבוחר בלחיות

עשן ודיו

עשן ודיו

 

מתחת לשמשייה המאולתרת, יושב האיש עם הכרס,

לבוש כותנתו הכתומה.

הוא מערבב בעדינות את התה השחור,

מדבר עם מכרו הצעיר בשפה שכנראה לעד

תרעיד בי איזה שריר קדמון כשאשמע אותה.

זקנו הלבן נוצץ באור השמש.

לפעמים הוא מעביר בי מבט, בוחן, אדיש.

עד לפני יומיים חיבבתי את הדיבור הנמוך, ההילוך האחורי של קולו,

עד שסוּפַּר לי על דעותיו על ידי מקומי אחר.

שכבות אבק של דעות חדשות וקדומות מציפות את שנינו,

מחזירות אור מסנוור שמתלהט בחום הזריחה.

אני כותב עליו בלי החלטה, שנינו גוססים באותה המידה,

נלחמים את מלחמותינו האישיות ואולי מבלי לדעת

מתבוססים ביובש דמה של מלחמה אחרת.

אני מגיע לסופו של דף, שוהה וסוגר את העט,

הוא משתעל שיעול כבד, ומוציא עוד סיגריה מקופסתו החדשה.

על אבן

כמו שאפשר להתאהב מחדש באדם אהוב,

להיזכר בדבר הזה שגורם לך להתגעגע אליו,

בנימת דיבור בשיחה מסוימת, בעצה טובה,

במקומות אליהם אתה יכול להגיע כשהוא בסביבה.

ועם זאת, אין לי איך לגעת שוב במה שנמצא מולי, סביבי, תחתיי, מעליי.

קראתי את שכתבתי – זה לא זה.

במילה הר אין את העוצמה השקטה ששוכנת מעליי,

יער, מתגמד אל מול הצפיפות המרשימה של הירוק שזרוע על הרכסים פה.

קצף, שצף, נהר, אגם, נחל, מים – להמיר בעשר שניות של האזנה למה שאוזניי

שומעות כעת.

קרני שמש אחרונות מאירות רכס נטוי הרווי בעצים ירוקים

וסלעים קודרים. השמיים כחולים אפורים ממעל

ותחת כל זה יושב אדם כפוף רגליים, על אבן,

וכותב.

או מנסה, לזכור, או להזכיר, בבוא העת.

Timshel

לסיירוס, על יצירה של שושלת

לצ'רלס, על החספוס ואהבה מעוותת

לג'ו, על הרצון להצליח

לאהרון, על תמימות וזַכּוֹת עיקשת

לקייט, עד כמה שזה מוזר, על הרוע הטהור

לאדם, על טוב הלב, על היכולת לחזור, לדבר

לאברה, על הנשיות היפה ביותר בתבל

ללי, על מילים תובנות ורגישות אינסופית

לסם המילטון, הסבא של כולנו, על עיניים טובות, אגרוף ומילה נכונה.

לקיילב, על האומץ להביט במראה ועל היכולת להשתנות.

ומעל הכול, למר סטיינבק, ששוב הזכיר לי,

בחציבה עדינה בין עמקים, תהומות, הרים ואנשים –

כמה יקרים הם החיים האלו..

 

Then his lungs filled, he expelled the air

and his lips combed the rushing sigh.

His whispered word seemed to hang in the air:
"Timshel"

אדם יכול לעשות הכול

אדם יכול לעשות הכול.

סתם הליכה של שישי בבוקר..

סתם הליכה של שישי בבוקר

לגובה 4700 מטר

ואחרי שכאב הראש שכך, אפשר לראות את השמש שוב

צובעת את הרכס בלבן בוהק

מייצרת עננים ושלג

כאן בפסגה, מרגיש שוב את התמצית של כל

המסע שלי

הדרך, הכיף, הגילוי, הפחד, הגעגוע, הכאב

והאושר

פסגות של..

גפרורים

ושוב געגוע למה שכבר לא נמצאת

אולי אף פעם לא הייתה

מי נמצא בחדר, מי יָצָא

מאוהבים כמו שאני, כבר לא נהיה לעולם

 

עיניים וכתובת

ולרוץ יחף בלי לחכות

זה לא יכאב

כי זה לא יכול להיות

אחכה בכיכרות

אבעיר מדורות

תבואי? את תבואי?

תבואי לראות?

 

ושוב חיבוק לחלום יומיומי יום אחרי יום אחרי יום

לילה טוב לא מספיק קרוב מספיק

אז מתכסים באנשים אחרים

שתיה חמה וארבע קירות

לא לראות כדי לא לירות

 

אז נכנסים ויוצאים בשביל 'לאן יוצאים'

אז כותבים שלוש מילים כדי לחשוב שמרגישים

אבל עדיין מסובב ראשי

עדיין רק אוסף קרשים

עדיין מחכה לך

כמו קופסא של גפרורים

רשימת זך

צומת אלונית, הכיכר החדשה, השניים, הקנאים, הנחל, משפחת זך הנכונה, החניות השונות, הפח הירוק, סחיבת תיקים בשביל כניסה, פריקת קניות, כניסה ברוורס, חנייה בחניה, טאטוא חניה, מציאת אוצרות בארון, ארגז בירות, חדר למטה, מנעול ומפתח למטה, חניית אופניים ישנה, ריח וקרירות של החדר למטה, מרפסת למטה, מדרגות, שער עץ חורק-סגור פתוח סגור, ישיבה על המדרגות, מחכים לאבא או בשעת לילה מאוחרת, הגינה של אמא, הדקל הישן, הדקל החדש, הברושים, פינת הגרוטאות, צמחי תבלין, סיור פרחים, ערסל לילי/יומי/שנתי/עונתי, שתילת דשא, השתרעות על הדשא, ורדים, צמח משוגע שנראה כמו קטיפה, דלת טורקיז, מנעול בית, שעון מים השקיה, אור לבן, הקיר שבנינו, חרוזים, ספת בָּרוּךְ, ספות ירוקות, ספות חדשות, שולחנות לדורותיהן, תמונות של אבא על קירות, תמונות שלי, עליית גג, סולם מבחוץ, שירותי אורחים-תמיד נקיים, שירותים "שלנו", שירותי הורים, צמר גפן ומראה אחורית, וילונות מקלחת, חלודה באמבט, מקום לשמפו, ספרייה, מקלט-חדר מחשב/חדר לילו/חדר חושך/מחסן, ריצה במסדרון עם גרביים, תנור נפט ישן, פינת אוכל, מקום קבוע, וילונות ורודים, וילונות סבתא, מזווה, לכבות אור, תבלינים של אבא, פריזר, ארטיקים בקיץ, קרח, פלסטיקי אחסון, סט צלחות ישן, חדש, פמוטים, מיטת הורים, כרית משולשת, לישון על הבטן, טלוויזיה, זרוע ברקן, חדר שלי, דלת שבורה מסקייטבורד, סגול, גרין דיי, דיסקים, לכתוב על הקירות, לפרוץ דרך החלון, לקרוע רשת, יום קיץ, חרבון אצל השכנים, לאסוף את הדואר, דואר רשום, שיעורי בית בסלון, ספה ומזרון מתקפלים, להתגלגל, עמידת ידיים, כדורים קופצים, ארוחות שישי, חגים, משחקים, לסגור את הרשת במרפסת, אירועים חברתיים, יום כיפור, נרגילה, סוכה, על האש על האש על האש, ארון שירות, מחסן, סדר במחסן, לכסח את הדשא, מוישלה, גדר ירוקה, לפצח מקדמיה עם אבן, כלי עם מים על התנור, גיטרה במרפסת, לטפס על הגג, משקפת ורובה גומיות, ארוחת שבת, מיץ של סלט, טוסט עם חמאת בוטנים, חברים נשארים לישון, סרטי וידאו, שקט בצהרים, אוכל בלילה, כוס מים, חוזר שיכור ורעב, נרדם בסלון, חולה בסלון, מוסיקה בדיסקים בשישי בסלון, סדר פסח, שעת שקיעה דרך חלונות בפינת אוכל, סירים ותבשילים על השיש, להוציא מהמדיח, לנגב עם מטלית, ריח אחרי ששושנה הייתה, יום שבו שושנה באה, מיטת קומותיים, לדפוק לגיתי בדלת, להביא את לילו מהגן, שניצל עוף טוב, אמא מה ללבוש?, מתי אבא חוזר, שוקו, היפים והאמיצים, קרקרים עם גבינה לבנה, פולו, לנסוע עם אמא לבי"ס, סובארו-לשבת מאחורה, להוציא עשבים, לשתול עץ חדש, לסדר את ההשקיה, לצבוע את הפרגולה, הרעש של הפרגולה כשהולכים עליה, צ'ק לאנשים של הגז, הדוור היה פה הוא נחמד, להפוך חביתה, סכו"ם מבולגן במגירה, מנורות צהובות נגד מנורות לבנות, שטיח כחול לבן, לעקוב אחרי קווי המתאר וללטף את החלק השרוף, סדינים של ארנבים, דבורה מאיה, צללים של אור דרך חלונות כניסה, הרעש של השכנים מדברים, יונה הומה בשבת בבוקר, מערכת עם שלושה דיסקים, נרדמים עם שמיכות בסלון, הורים נרדמים עם שמיכות בסלון, מפלצת הכיסויים, מָטֵה, מגירת לגו, לחפש חלק מסוים, ספינת חלל, טירת אבירים, טירת רובין הוד, לטפס על הארון להוריד משחק, אפשר ש? אפשר? מתי?, לשמור על לילו, ממטרות על הדשא, הפינה של סבא, מגרש כדורסל, יציקות בטון, שקי בטון ומלט, האנטנה שוב זזה, כבלים, אינטרנט, סדר בעליית גג, עגלה, מעריב לנוער/ילדים, פשוש, WIZ, התריסים בסלון שלא פותחים אף פעם, מיקומים שונים על הספה, איפה ה שַׁלָט?, אלבומי תמונות, טיולים בשבתות, יציאה לחתונות, הקפיצים במיטה של ההורים, מפתח 0, סידורים בשבת, רצפה קרה בקיץ, להתחפר בפוף הדביק של גיתי, שיש שחור במטבח, פינת כביסה, חוט מתכת מהגג בחניה, ניקיון של הדקל בפינה של סבא, מנורות שמצאתי ליד ואדי ערא, סלעים שמצאנו בטיול בגולן?, המקומות בהם הגדר מכופפת כי עברנו שם הרבה, נק' ביוב בדשא, "המפלצת" בפינה של המדינה שלי, צאלון, ברושים, סיד, ברוש לימוני, פג'ויה, אבוקדו, תפוס ננסי, קלמנטינה-טובות השנה?, אשכולית, פומלית, מקדמיה, תאנה מייחור!!! מבית קמה!, יהי זכרה ברוך, תמונות "ישנות" מארגנטינה*2, נר נגד יתושים, מכשיר חשמלי נגד יתושים, ספירלה ירוקה נגד יתושים, שולחן שכבד להזיז, לא לבד לא לבד!!, בחוץ או בפנים? יין? סודה? קרח..צינזאנו.., מי לא סגר את הדלת של השירותים, לחיים!, יואל ועירית זק, משפחת זק, גיא וגיתי?, לאחותי קוראים לי, ברד על הדשא, שקיעה עם גיטרה במרפסת, ארוחה משפחתית, נסיעה משפחתית, הבית שלי, יובל ועילית, גיתי ולי, ואני, זך.

עם כף סופית.

חורבות לנגטנג

חורבות לנגטנג.

בחדר עם משפחה חדשה

רעידת אדמה, מפולת שלג, בריחה, הליכה, מפולות

חבורה ישראלית, טיפול ב-6 אנשים, גופה.

סידור מים, אוכל, שינה, חום, עצים

פחד, אומץ, משפחה אהבה, פרופורציה

אני חייב לצאת מפה.

כדי לחיות.

אני בחיים.

שום דבר לא קרה לפני שכל זה קרה

מרגיש כאילו שום דבר לא קרה לפני שכל זה קרה

וצפוף לי, מהירות הגעת רעידת האדמה זהה

למהירות בה הגענו למקום מבטחים.

הגוף זז אבל הבפנים לא מעכל. לא מתקרב.

בהפרש של 36 שעות אני עובר מהמקום המסוכן ביותר שאי פעם הייתי בו

לבית הכי מוגן שלי.

הבטתי על עצמי בראי אמש ולא ראיתי אותי,

הזקן, הרזון, יש משהו עייף באישונים שלי, משהו מותש.

הטיול הזה נגמר כנראה בְּתָּו צורם, אבל

למעשה, בבוקר יום שבת, כששכבתי לי במיטה בגומבה, כבר חזרתי. כבר ציירתי.

כבר התגעגעתי.

ואני מספיק אני בשביל לזכור את זה.

אני מספיק אני בשביל להצליח לערבב

את הכיעור ביופי.

לערבב טוב טוב.

ומישהו צריך לכתוב

יש סחרחורת בדרך אליי, אני יודע.

מרחקים שרק זמן יכול לפצות עליהם.

כמו שויסלבה אמרה:

(או יותר נכון בהשראתה)

גם במקומות בהם רועדת האדמה,

השלג מכסה את התקווה,

סלעים מתגלגלים דורסים ונערמים,

והאיבה מרימה את ראשה אט אט,

גם שם

צריך איזה איש להביט בזריחה,

צריך איזה זוג להתחבק אל מול הנוף,

צריך איזה ילד קטן לשחק בגרגירי החול,

ומישהו צריך לכתוב את כל זה…

נקודת שבירה

כל קילומטר מקרב אותי לנקודת השבירה

אני מריח את זה מהלכלוך שמתחת לאצבעותיי

בדרך ל

בדרך ל

מה שקרה זה, מה שקרה

תמונות חוזרות לי שוב ושוב

רוצה להתרחק, רוצה לשוב

מה הייתי משנה? איך הייתי בורח

מהמפולת?

כל מטר מקרב אותי לנקודת שבירה

אני תלוי באוויר בין מה שהיה

למי שאהיה

לנשום עמוק, אוויר דליל

עכשיו

העתיד הוא הדבר היחיד

שנשאר עוד להציל.

מנוחה נכונה.

אני לא יודע איך להכיל את הכאב שראיתי

איך לפרק את הסופה הזו

לתנודות קלות של רוח

איך להסביר מה ראיתי

אם אני בעצמי לא ממש מבין

הפצעים יבשים, לא רוצה לגרד

כל העצב הזה קבור לי מתחת לעור

דופק לי בדלת

זוחל לי למיטה

אני צריך למצוא לו

מנוחה

נכונה.

 

פרק אחרון

פרק אחרון

 

מההקדמה זה לא בדיוק היה כמו שתוכנן

מה שקרה קרה כמו שקרה

המסע מגיע לקיצו

לנקודת מפגש הנקודות שהייתי ואני

אני חוזר

להתחלה

חדשה.